כלומר, אלא אם כן אתם הורים לפעוטות ואז אתם מכירים אותה בשמה הרשמי- עונת הפרידה מחיתולים! 

למה עכשיו?

אז מה יש בתקופה הקרובה שכל כך מזמן את הפרידה הזו? 

1. חופש, בית, בדרך כלל גם ההורים בחופש (פסח, לא סגר) מה שמאפשר להם להיות "על זה" ומאוד קשובים וזמינים לפעוט. ואכן מדובר פה בתהליך שדורש קשב רב של ההורים.

2. כבר לא קר. אני לא חושבת שיש משהו יותר מאתגר (לפחות אותי) מהרים של כביסות. ובתהליך פרידה מחיתולים אנחנו צריכים להכין את עצמנו לכביסות. אממה, כשכבר לא קר ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו לתת להם להסתובב עם ביגוד מינימלי גם כמות הכביסות פוחתת. 

איך בכלל אדע אם הילד.ה שלי מוכן.ה לזה? 

כל עוד אין בעיה רפואית אנחנו לא צריכים שהילד יהיה מוכן. פשוט כי הוא לא בננה.

לעומת זאת, אנחנו חייבים להיות מוכנים. מאוד מוכנים, בשלים מבפנים ומבחוץ. אם אנחנו לא מוכנים ומבינים את התהליך רוב הסיכויים שהוא לא יצליח וכולנו נצא ממנו מאוד מתוסכלים. 

אתם בכל זאת רוצים לחפש סימנים? ילדים שבאים אחרי ההורים לשירותים, ילדים שמורידים לעצמם חיתול, ילדים שפתאום אומרים כשהם עושים…

הידעת- הרבה מאוד פעוטות מראים את כל הסימנים האלו סביב גיל 1.8 אך בתרבות שלנו זה לא מאוד מקובל ולכן ההורים לא רואים את הסימנים.

חשוב לי לומר- כל ילד שונה וה"סימנים" האלה לא מנבאים את ההצלחה או המהירות שבה התהליך יעבור. כבר ראיתי ילדים שמבקשים החלפת חיתול אחרי כל פיפי ולא מוכנים לשחרר בסיר ברגע שהורידו להם חיתול וההפך. 

לפני שמתחילים

לפני שמתחילים יש כמה החלטות חשובות וכמה הכנות:

סיר או אסלה? 

לכל אחד מהם את היתרונות והחסרונות שלו. 

סיר הוא ידידותי יותר, פחות ילדים יפחדו מהסיר לעומת האסלה. כמו כן הוא זמין בכל מקום ואפשר לקחת אותו איתכם גם לטיולים, לקנות אחד זהה לסבא וסבתא וכו. אבל כן יש ילדים שיצטרכו מיני תהליך נוסף עם המעבר לאסלה. 

האסלה קצת יותר מגבילה בתור התחלה, לא כל הילדים מצליחים לשבת עליה לבד, לא בכל מקום יש שירותים זמינים ולהרבה ילדים קשה בהתחלה לעשות את ההכללה ולשחרר פיפי במקומות אחרים שהם לא מכירים. אם מדובר בילד או ילדה בוגרים יותר שיכולים לשבת לבד על האסלה ומראים נכונות אני ממליצה להתחיל ישר באסלה אבל זה לא משהו שהייתי מתעקשת עליו.

תחתוני אימון, עירום, בגדים רגילים? 

אני ממליצה לכם בחום לוותר על כל שלבי הביניים, התחושה של השלולית, של הבגדים הרטובים, הם בעצם התוצאה הטבעית של הפיפי כשהוא לא בשירותים. אנחנו רוצים (כלומר רוצים זו מילה גדולה אולי אבל אנחנו צריכים את זה בשביל הלמידה) שיהיו שלוליות. 

גם על עירום אני לא ממליצה מכיוון שזה יוסיף לכם שלב בלימוד שיכול להיות מאוד מאתגר ומתסכל., התחושה המבלבלת בין חיתול לתחתונים יכולה להקשות על המעבר בין ילד ערום שעושה פיפי בשירותים לבין ילד לבוש שעושה פיפי בכל מקום. 

תחתונים, רגילים, זו ההמלצה שלי. 

טיפ בונוס- רק תחתונים, וותרו על המכנסיים בשלב זה, תקלו על עצמכם בכביסות. כמו כן הצטיידו מראש בהרבה תחתונים ובכאלו שכנראה ילבשו בהנאה כי יש עליהם אנה או ספיידר… 

להוריד חיתול לכל היום או רק לחלק מהזמן? 

יש כמובן גישות שונות, אני ממליצה להוריד ודי. אנחנו רוצים להעביר את המסר המאוד ברור שבעצם מעכשיו הם אמורים לשלוט במתי הם עושים צרכים, בניגוד להרגל של פשוט לשחרר. אין פה אימון של שרירים שצריך להתרגל אליהם אלא התנהגות חדשה שצריך ללמוד. ככל שנעשה את ההפרדה בין מתי מותר לשחרר ומתי לא, ככל שיהיו יותר הזדמנויות למידה, ככה היעילות של התהליך תגבר. 

• הכינו את הבית, תתכוננו לשלוליות, הרבה כאלה (מקסימום תופתעו לטובה). וכדי שתוכלו להגיב בצורה שקולה ולא רגשית הרימו מהרצפה כל דבר שחשוב לליבכם. נעליים יקרות, שטיח של סבתא, סתם שטיח, שימו כיסוי לספה.. כל דבר שנמצא בטווח פגיעה. ככה תוכלו להיות רגועים ולאפשר לילדים שלכם את החופשיות בבית כמו שהם רגילים בלי להציק להם על פיפי. 

עכשיו תכל'ס, איך מתחילים? 

לוקחים אוויר ומכריזים! 

היום אנחנו נפרדים מהחיתולים, אנחנו נשים חיתול רק במיטה וכל שאר היום נעשה פיפי וקקי בשירותים/סיר! 

אפשר לבחור יחד תחתונים, אפשר לשים קופסה יפה לתחתונים שתהיה נגישה ומרגשת, אפשר לקשט אותה, לקנות יחד סיר וכו' כל דבר שיסמל את תחילת התהליך. 

מה הצעד הראשון? 

השלב הראשון צריך להיות מתוזמן. עשיית פיפי ראשון בסיר תהיה במקרה, אחת הפעמים שתושיבו בסיר יצא פיפי. ההתרגשות תהיה גדולה (לא מידי כדי לא להבהיל) וההבנה של המשמעות וההרגשה של איך הצרכים יוצאים תתחיל. 

תנו להם לשתות הרבה, תזכרו שכל פיפי הוא הזדמנות ללמידה. 

האם לחזק?

כן! חד משמעית. 

חיזוק לא אומר לתת מדבקה או במבה אבל כן, תשמחו איתם שהם עשו פיפי בסיר, זה תהליך. אל תדאגו אתם לא תצטרכו לנצח לעמוד לידם בשירותים ולמחוא כפיים על כל פיפי. סה"כ, יש פה התנהגות חדשה שהם צריכים ללמוד, הם צריכים את הפידבק שלכם כשמשהו קורה "נכון". אם תגיבו באותו אופן כשהם עושים פיפי בסיר ופיפי על הרצפה יווצר בלבול.  

מה עושים כשהפיפי/קקי לא בסיר? 

קודם מה לא עושים-לא מנחמים, לא אומרים לא נורא, לא צוחקים על זה וגם לא מתעצבנים או מתבאסים. 

החלק הזה צריך להיות מאוד טכני:

1. מפסיקים פעילות קודמת 
2. מחליפים בגדים 
3. ממשיכים הלאה בחיים. 

בלי לדבר על זה, בלי לשאול על זה שאלות, בלי לתת תזכורות. 

ברגע שאנחנו נגיב שונה לפיפי כשהוא בסיר ופיפי כשהוא על הרצפה, הם ילמדו לעשות פיפי במקום הנכון. 

בעתיד, מה שעכשיו מחוזק על ידינו יהפוך להיות חיזוק אישי שלהם, המוטיבציה שלהם תהיה פנימית, הרי אף אחד מאיתנו לא מכריז על פיפי בשירותים ומצפה למחיאות כפיים.. עצם ההקלה על השלפוחית, התחושה שאנחנו נקיים היא זו המחזקת אותנו. 

אני ממליצה בחום לערוך מעקב לעצמכם-לכתוב מתי יש פיפי/קקי ואיפה הוא היה.  

קודם כל למוטיבציה שלכם. לפעמים עוזר לחזור לדפים ולראות שאתמול היו 10 פיפי והיום רק 7 ואנחנו בתהליך שיפור. 

בנוסף, זה יכול לעזור לכם לעקוב ולראות מתי אפשר להמשיך הלאה. כלומר, אם אתם רואים את השיפור, או אם פתאום יש פיפי כל שעה וחצי ולא כל 20 דק' אתם יודעים שאתם יכולים לקחת לעשות פיפי במרווחים גדולים יותר. 

וטיפ אחרון לסיום

אם אתם מרגישים תקועים, אם אתם לא בטוחים איך להמשיך ואתם מחליטים לפנות לייעוץ, אני כאשת מקצוע אשמח לראות את הנתונים האלה, זה יכול ללמד אותי המון על התהליך וכך להכווין אתכם בצורה המדוייקת ביותר לכם. 

אם אתם מרגישים שיש התנגדות גדולה, אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להתמודד עם התסכול, אם אתם חוששים שמשהו לא עובד טוב בתהליך ומתלבטים. אל תחששו להתייעץ עם אשת מקצוע, מקסימום היא תגיד לכם שאתם בכיוון הנכון.

יעל נמר היא מנתחת התנהגות ומדריכה הורים בהתמודדות עם התנהגויות מאתגרות. יעל גם אמא במשרה מלאה, ומשתפת את מחשבות ואת הטיפים היומיומיים שלה בדף פייסבוק, באינסטגרם ובאתר.

בין הסגרים השונים והריחוק החברתי, הרבה משפחות לא פגשו את סבא וסבתא תקופה ארוכה. עם זאת, כמובן שיש לנו צורך ורצון לשמר את הקשר כך שיהיה עדיין משמעותי.

לנושא הזה הגעתי לא רק בגלל הקורונה, אלא כי אנחנו לא גרים בארץ. יצאנו לרילוקיישן לדרום אפריקה לפני שנה וחצי. המעבר הביא איתו שינוי גדול, עברנו מלהיות בקרבת המשפחות שלנו כל הזמן, עם סבא וסבתא מעורבים משני הצדדים שרואים את שני הילדים שלנו לפחות פעם בשבוע אם לא 4 פעמים בשבוע, למצב בו אין לנו פה משפחה בכלל. בעקבות הקורונה, גם במקום לראות אותם 3-4 פעמים בשנה, עברה כמעט שנה מאז שראינו את ההורים שלי בפעם אחרונה (ההורים של החצי הצליחו להגיע לכאן בנובמבר וזה היה נפלא).

למעשה, כאשר רק יצאנו לרילוקיישן, היינו בטוחים שבעידן שלנו זה בכלל לא בעיה, כל פעם שקצת נתגעגע פשוט נתקשר להורים שלנו ונעשה שיחת וידאו בה הם יוכלו לראות את הילדים ולדבר איתם. אבל המציאות הייתה אחרת. השיחות היו קטועות, הילדים לא ממש ישבו וסיפרו על היום שלהם אלא בעיקר השתוללו וצעקו או סתם לא התעניינו (היום גפן בן חמש ונוגה בת רבע לשלוש, אז הם היו קטנים יותר והקטנה למשל בכלל לא דיברה עדיין). סבא וסבתא היו מתוסכלים והרגישו שהילדים שכחו אותם ושהם לא מספיק רוצים לדבר איתם… עם זאת היה לנו ברור שאנחנו צריכים לייצר זמן איכות משמעותי כדי לשמר את הקשר עם סבא וסבתא והתחלנו לחשוב על רעיונות יצירתיים.

אפשר לפתח מערכת יחסים בוידאו?

רגע לפני רשימת הרעיונות אני רוצה לספר לכם שיש הוכחות לכך שניתן לייצר קשרים ומערכות יחסים עם ילדים גם בשיחות וידאו. מחקר אחד מצא שילדים ופעוטות יכולים ליצור מערכת יחסים עם אדם שהם פגשו רק דרך שיחות וידאו ואף להמשיך את מערכת היחסים הזאת כשהם יפגשו פנים מול פנים¹. מחקר נוסף, שנעשה ממש בספטמבר האחרון (2020) לאור מגפת הקורונה, הראה שילדים בגיל 4 הבינו סיפורים באותה מידה בשלושה מקרים שונים: סיפור שהוקרא להם פנים מול פנים, סיפור שהוקרא בשיחת וידאו וסיפור מהקלטה מראש².

כלומר ניתן לייצר ולשמר מערכות יחסים משמעותיות בשיחות וידאו אבל ברור שזה לא קורה משיחות וידאו בהן הילדים בורחים, מתחבאים או משתוללים, ולכן איגדתי רשימת רעיונות וטיפים לשיחות וידאו איכותיות, המאפשרות לשמור על מערכת יחסים משמעותית והנה היא כאן לפניכם.

טיפים כלליים

תיאום ציפיות

גם עם סבא וסבתא וגם עם הילדים, לחשוב יחד כל כמה זמן הם רוצים לדבר, האם לקבוע זמן קבוע ובאיזה זמנים הילדים שבעים, עירניים ופנויים לשיחה.  

תיאום זמן מראש

כדאי לתאם מראש מתי נדבר ולא לנסות להתקשר באופן ספונטני כי זה יכול להוביל לקושי להתפנות לשיחה ולתסכול. אפשרות שיכולה להתאים לחלק מהמשפחות היא ממש לתאם מועד קבוע כל שבוע, יום ושעה בה מדברים.

התאמה לילדים (גיל ועניין)

לחשוב על פעילויות שמתאימות לגיל ולעניין של הילדים. למשל אצלנו הילדים מאוד אוהבים סיפורים ומשחקי מילים ולכן התחום הזה מאוד התאים.

התאמה לסבא וסבתא (יכולת, מוטיבציה, עניין)

גם לסבא וסבתא יש תחומי עניין, מוטיבציות שונות ויכולות טכנולוגיות שונות. חשוב להציע להם כמה רעיונות וגם לעזור להם מבחינה טכנולוגית, למשל להכין משחקים ושהם רק ידפיסו, או שיקריאו סיפור בהקלטת שמע ולא בוידאו. כשמדובר בסבא וסבתא מבוגרים מאוד אפשר אפילו להחליף מכתבים (לסרוק ולשלוח ולהדפיס, לא צריך לחכות לדואר ישראל למרות שאפשר). למשל סבתא שלי (סבתא רבה של הילדים, בת 93) שקשה לדבר איתה בוידאו כי היא לא שומעת כל כך טוב, קיבלה ממני מכתב עם סיפורים על הילדים וגם אלבום תמונות (שלחתי לאמא שלי והיא הדפיסה והביאה לה).

רעיונות לפעילויות בשיחות הוידאו:

יש רשימה ארוכה של רעיונות והיה לי חשוב לחלק אותם בין כאלו שדורשים הכנה מראש וכאלו שלא, כדי שגם אם אתם לא מסוג המשפחות שמתכוננות מראש, עדיין יהיה לכן מאגר של רעיונות.

פעילויות שלא דורשות הכנה

1. הקראת סיפור מספר שיש בבית בזמן השיחה (למשל שבוע שעבר דיברנו עם ההורים שלי לפני השינה ואבא שלי הקריא להם מספרי הילדים שיש להם בבית וכך הילדים שלי נרדמו).
2. משחק משימות, למשל סבתא וסבא נותנים משימות: תביאו כובע, תחליפו חולצה, תביאו צעצוע , תקפצו על רגל אחת, תעשו כלב מביט למטה וכו. 
3. משחקי מחבואים – שמים את הטלפון איפשהו ומי שבצד השני צריך לנחש איפה הוא
4. לשיר שירים ביחד
5. לדבר בדרך לגן או בישיבה בחצר ומסתכלים על הנוף ביחד.
6. "אני רואה משהו בצבע…" דרך הוידאו. פעם סבתא בחרה משהו ופעם הילדים
7. "מה חסר", סבתא סידרה אצלה כמה חפצים בשורה, בודקים מה יש, ואז הילדים עוצמים עיניים וסבתא מורידה את אחד החפצים, וצריך לזהות מה חסר…
8. "חם קר" – בצד אחד אחד המשתתפים מחביא משהו ובצד השני אומרים לאן ללכת ומה לעשות.
9. משחקי חרוזים ומילים (חצי חיה, חרוזים, מילים נרדפות, סיפור בהמשכים). 
10. משחקי קופסא – כל משחק קופסא שיש בו טיפה חשיבה מעבר יכול להתאים ולעניין את שני הצדדים. הילד מטיל קוביה או מסובב רולטה ומקדם את החיילים. ככה גם עובדים עם משחק זכרון. או גם משחק קלפים שלכל צד יש בבית וכל אחד מראה את הקלף שלו למצלמה (זה יכול להיות גם עם דאבל או טאקי או קלפים רגילים ולשחק "מלחמה"). 

פעילויות שדורשות הכנה (קטנה) מראש

1. לתאם מראש צלחת נשנושים ואז הילדים עושים כאילו הם מעבירים לסבא וסבתא דרך הטלפון (אצל ילדים קטנים זה להיט, אפשר גם להעביר חפצים אחרים או משחקים).
2. העברת מכתבים דרך המסך (שאפשר לכתוב מראש, לשלוח סרוק ולהדפיס): סבתא כותבת מכתב ושולחת בקובץ סרוק, ההורים מדפיסים ומביאים את זה כאילו דרך הטלפון.
3. משחק בינגו (הכנה עצמית או הדפסה של משחק מוכן), כל צד מדפיס בבית שלו ומשחקים דרך הטלפון (למשל חמותי הכינה בינגו עם תמונות של בני המשפחה המורחבת).
4. הקראת סיפורים בסרטונים או בהקלטות. סבא או סבתא מקריאים סיפור ומצלמים את עצמם בוידאו או אפילו רק מקליטים (יכול להתאים לילדים שאוהבים להירדם עם סיפור לפני השינה). הם יכולים פשוט לצלם את עצמם מקריאים וסבא וסבתא יותר טכנולוגים יכולים גם לסרוק את הספר למצגת או להכין סיפור מומצא במצגת או לעשות זום כפול בו בצד אחד רואים את הספר ובצד השני הם מקריאים. את כל אלו ההורים שלנו עשו ועדיין עושים ויש אפילו סבתא אחת מצטיינת במיוחד שכבר שלחה לנו כמעט 10 סיפורים מוקלטים בהם היא מקריאה את הסיפור והדפים סרוקים למצגת מושקעת. הסיפורים האלו הם אמנם זמן מסך אבל יש בו ערך נוסף, הם גם רואים ושומעים את סבא וסבתא שלהם וגם שומעים סיפור.
5. חוג סבתא – בישול או יצירה למשל. מתאמים מראש את החומרים הנדרשים ועושים יחד דרך המחשב. חוג יכול להיות חד פעמי וגם יכול להיות חוג בימים ושעות קבועות.

אשמח שתכתבו בתגובות אם משהו מהטיפים והרעיונות שכתבתי כאן עזרו לכם לחזק ולשמר את הקשר עם סבא וסבתא או עם קרובי משפחה אחרים ואם יש לכם רעיונות נוספים שעובדים לכם.  

ענת סרי היא אמא לשניים וגרה בדרום אפריקה ברילוקיישן. ענת עוסקת בעיצוב זמן – מנחה סדנאות ומלווה תהליכים אישיים. בנוסף ענת היא בלוגרית מתחילה הכותבת על רילוקיישן, אמהות וניהול זמן מנקודת המבט שלה, המשלבת סיפורי חיים, ידע מבוסס וטיפים. בהכשרתה ענת היא עובדת סוציאלית עם תואר שני וחוקרת בתחום, את הכלים של העבודה הסוציאלית והמחקר היא מביאה גם לליווי בתחום ניהול זמן וגם לכתיבה בבלוג. לפייסבוק שלה, לאתר.

מקורות

1. Gaudreau, C., King, Y. A., Dore, R. A., Puttre, H., Nichols, D., Hirsh-Pasek, K., & Golinkoff, R. M. (2020). Preschoolers Benefit Equally From Video Chat, Pseudo-Contingent Video, and Live Book Reading: Implications for Storytime During the Coronavirus Pandemic and Beyond. Frontiers in Psychology, 11, 2158 לינק למאמר.
2. Myers, L.J., LeWitt, R.B., Gallo, R.E. and Maselli, N.M. (2017), Baby FaceTime: can toddlers learn from online video chat?. Dev Sci, 20: e12430. לינק למאמר

מבת למדתי טריק גאוני ונוח במיוחד לתקופת חופשת הלידה- תבשיל בצנצנת.
מכינים בצנצנת, ורצוי בכמה וכמה צנצנות, ערכות להכנה מהירה של תבשיל. אפילו אפשר לכתוב את ההוראות על הצנצנת, זה ירד בשטיפה או במדיח אחכ. תערובות שונות של דגנים, קטניות שלא דורשות השרייה, תבלינים והפתעות לפי טעמכם. את התערובת שמים בסיר, מוסיפים מים ואם משקיעים גם ירק חתוך. כל התבלינים כבר בפנים. אחרי בישול לא ארוך מתקבל תבשיל בריא, מזין ומפנק, וזה לקח אותו זמן ומאמץ כמו להזמין פיצה.

מה מתאים להיכנס לצנצנת?

דגנים- קינואה, כוסמת חומה או ירוקה, בורגול, גריסים, אורז מלא או לבן.
קטניות- מש ועדשים בשלל צבעים- כתום, ירוק, שחור, מנומרות, צהובות. צריך לבחור בקטניות שניתן לבשל ללא השריה מוקדמת.
ירקות מיובשים- עגבניות (בדכ הן רק לחות אז שימו לב שלא יתעפש), בצל, פטריות מסוגים שונים- פורצ'יני, שיטאקי.
אגוזים, גרעינים וזרעונים שונים יכולים להוסיף הרבה. גם ערמונים אפשר להוסיף וזה כיף ומפנק.

תתחילו מהשילובים שבת שמחה לחלוק איתנו או ממה שאתם מכירים והכנתם בעבר (מג'דרה? דאל עשיר?). תתנסו, תבינו מה עובד לכם ומה פחות, והשילובים אחר כך אינסופיים. אפשר להכין מתבשיל אחד כמות שתספיק לכמה צנצנות או מגוון צנצנות בטעמים שונים, מה שבא לכם.

כיף גם להכין את הצנצנות האלה עם הילדים הגדולים יותר בהתאם למה שהם אוהבים. הם אוהבים למדוד ולערום את השכבות בצנצנת לפי הצבעים השונים. בהתאם לגיל הם גם יכולים להשתתף בהכנת התבשילים, בהוספת המים, חיתוך הירקות וכו.

בת צמחונית, ולכן אלה המתכונים שהיא חלקה איתנו. כמובן שניתן גם להוסיף לתבשילים קוביות של בשר, נתחי עוף (פרגיות יהיו מצויינות) או כרעיים, וכו. צריך רק להתאים את זמן האפייה או הבישול. וברוח הקלילות והמהירות- אפשר בהחלט לוותר על סגירה מוקדמת של הבשר. אם להיות ממש כנים, ההבדל בטעם לא כזה משמעותי.

הנה כמה מהמתכונים של בת

קדירת אורז בתנור

הצנצנת מכילה

1 כוס אורז עגול מלא
1/2 כוס מש (אפשר עדשים שחורות במקום)
חופן שקדים (אפשר אגוזים במקום)
עלה דפנה
1 כפית מלח
1/2 כפית כורכום
1/2 כפית כמון
1/2 כפית פפריקה מתוקה/חריפה

הוראות הכנה כתובות על הצנצנת

לחמם תנור ל 180 מעלות. לשים את התערובת בקדירה (אפשר גם בכלי פיירקס ולכסות בנייר כסף) ולהוסיף:
2 עגבניות חתוכות לפרוסות
3 שיני שום חתוכות לחצי
2 כפות רוטב סויה
2 כפות שמן זית
2.5 כוסות מים רותחים

לשים בתנור מכוסה למשך שעה עד שעה ורבע.

תבשיל מהיר

הצנצנת מכילה

1/2 כוס קינואה
1/2 כוס כוסמת ירוקה
1/2 כוס עדשים כתומות
חופן גרעיני חמניה (או דלעת)
1 כפית עלי חילבה מיובשים (אם יש..)
1 כפית מלח
1 כפית כורכום
1/2 כפית זרעי כמון
1/2 כפית גראם מאסאלה (אפשר קארי או בהרט) 

הוראות הכנה כתובות על הצנצנת

לשים את התערובת בסיר, להוסיף שלוש כוסות מים ולהדליק את האש.
עד הרתיחה, לחתוך לקוביות ולהוסיף שניים או יותר מתוך הירקות הבאים:
קישוא, בטטה, עגבניה, שעועית ירוקה, ברוקולי

כשהמים רותחים להנמיך את האש, לכסות ולבשל למשך 15-20 דקות

תבשיל גריסים ופטריות

הצנצנת מכילה

1 כוס גריסים
1/2 כוס עדשים שחורות
חופן של פטריות שטאקי ופורצ'יני מיובשות וחתוכות (כדאי להוריד לשטאקי את הרגל כי היא יוצאת קשה)
עלה דפנה
1/2 כפית כמון
1/4 כפית קינמון

הוראות הכנה, כתובות על הצנצנת

לשים את התערובת בסיר, להוסיף שלוש וחצי כוסות מים ולהדליק את האש.
עד הרתיחה להוסיף:
3 כפות רוטב סויה
2 כפות שמן זית
1 כף סילאן
1 כף מיסו (אפשר למוסס בעזרת חלק מהמים)
לחתוך לקוביות ולהוסיף שניים או יותר מתוך הבאים: טופו, כרישה, גזר, תפ"א, דלורית, כרובית

כשהמים רותחים להנמיך את האש, לכסות ולבשל למשך 50-60 דקות

אם הבנתם את המוטיב החוזר במתכונים פה, אני מאוד אוהבת לחקור את ההגיון שמאחורי המתכון. כשאני מחליטה להכין משהו חדש, או לשפר מאכל שאני אוהבת להכין, אני מתחילה קודם כל מחיפוש בקרוב ל 100 ספרי הבישול שיש לי (על האוסף הזה, כולל ספרי וינטאג מקום המדינה, אספר בעתיד) או בגוגל. אני פותחת עשרות מתכונים ומתחילה לזהות מה הקוים שדומים ביניהם ובמה הם שונים. אני מנסה להבין מה ההגיון שעומד מאחורי המתכון, למה יותר או פחות נוזלים, איך המינונים השונים משפיעים, מה מהותי ומה קוסמטי כי בכל זאת, צריך לייצר שינוי כדי לשווק מתכון חדש.

ועדיין, בסוף בסוף, אחרי שבחרתי מתכון או יצרתי לי מתכון משלי מכל מיני חלקי מתכונים, בסוף תמיד תוך כדי אני מכניסה שינויים לפי איך שהבצק מרגיש ביד או איך שהתערובת מתנהגת או התבלינים שהיד שלי באופן אוטומטי לוקחת. לפעמים הייתי רוצה להצליח ללכת לפי מתכון מההתחלה ועד הסוף בלי לסטות ממנו, ולטעום באמת איך הוא אמור לצאת.

אז כשרציתי להכין פיצה, הגעתי במחקר ארוך ומסועף לבצק הזה, שמבוסס על מתכון של ג'ים לאהיי מניו יורק שהביא לעולם את בשורת הלחם ללא לישה. וגם פה- זה בצק שאמורים רק לערבב בכף ולהניח לו לשעתיים, ללא לישה ומקבלים בסוף בצק נהדר. אבל לא יכולתי שלא לשחק איתו קצת. אז אני מוסיפה לפעמים קצת יותר מים, ומכפילה את כמות המלח, ואפילו לשה אותו לעשר דקות במקום להתפיח לבד לשעתיים, אם אני צריכה להכין פיצות מעכשיו לעכשיו, כשהילדים רעבים. אם לשים במיקסר, כל התהליך לוקח גג חצי שעה מקמח ועד פיצה מוכנה. הילדים שלי מאוד אוהבים שאני מכינה להם פיצה, ומאוד מאוד אוהבים לעזור. כשיש לנו זמן כל אחד מקבל חתיכה קטנה של בצק ומכין פיצה אישית. כשאין לי כוח להתעסקות, אני מכינה פיצה גדולה וכל אחד מקבל רבע עם התוספות לבחירתו. רותי כמובן לא נותנת לי להתקרב למיקסר בלי שהיא תדרוש לשבת על השיש לידי ולעזור.

עוד שתי הערות

1. גבינה- מוצרלה זו גבינה שמתנהגת נהדר כשממיסים אותה, אבל היא קצת תפלה. אם משתמשים בה אני מוסיפה תמיד קצת מלח מעל או מגררת פרמזן לפני התנור. גבינה צהובה עובדת מעולה, ויש אותה כמעט בכל בית אז תשתמשו בה בכיף.
עוד נקודה קריטית לגבי הגבינה- היא צריכה להשחים. גבינה שרק נמסה מרגישה מאוד כבדה ושומנית ולא נעים לאכול אותה. ברגע שהיא מקבלת צבע ומשחימה, אפילו מעט, היא נהיית הרבה יותר קלילה. וכמובן שבזכות אפקט מיארד (שאסביר עליו בהרחבה בעתיד) היא מקבלת טעם הרבה יותר עשיר ומורכב, וטעים, שזה בסוף מה שאנחנו רוצים.

2. רוטב- ניסיתי המון המון וריאציות. תקופה ארוכה בישלתי רוטב עם בצל ועגבניות טריות וטחנתי. פעם אחת מיהרתי מאוד והשתמשתי בפסאטה, שזה עגבניות מרוסקות טחונות לרוטב חלק, שקונים בבקבוקי זכוכית. וואלה, הסתבר שזה הרבה הרבה יותר מוצלח, ופתאום הפיצה לא הרגישה ביתית אלא ממש ברמת פיצריה. וזה גם יותר קל אז אין איך לנצח את זה.

אז למתכון

מצרכים

500 ג קמח, שזה 3.5 כוסות קמח רגיל. אפשר כמובן להשתמש בקמח פיצה או לחם, וגם קמח מלא יעבוד פה. לקמח 80% אפשר לעשות המרה 1:1, בקמח מלא לגמרי צריך להוסיף קצת נוזלים.

2.5 כפיות שמרים יבשים

חצי כפית סוכר

כפית-כפית וחצי מלח

300 מל או כוס ורבע עד כוס וחצי מים חמימים.

הכנה

אם נצמדים לגישת הבלי לישה זה הכי קל. מערבבים את כל החומרים יחד בקערה – עדיף עם כף עץ כי הבצק מרגיש מעט יבש. מערבבים רק עד שיש בצק, לפעמים עוזר בסוף לאחד עם היד. מכסים במגבת נקייה ושמים בצד למשך שעתיים. זה לגמרי בסדר שהבצק מרגיש יבש, ואפילו כמעט קשה להפוך אותו לגוש אחיד. אחרי ההתפחה הוא מתאחד והופך לבצק סופר נוח. אפשר כמובן גם להכין בבוקר, להכניס למקרר ואחהצ/ערב להוציא, לתת כמה דקות שיגיע לטמפרטורת חדר ויש לכם בצק מושלם.

אם משתמשים במיקסר – פשוט שמים את כל המרכיבים בקערת המיקסר, ולשים עם וו הלישה (זה שנראה כמו בורג) למשך עשר דקות. אל תתפתו להוסיף עוד המון מים, חכו קצת ותנו ללישה לעבוד. אחרי שהבצק מוכן נותנים לו לנוח עשר דקות בזמן שמכינים את התוספות וזהו.

להכנת הפיצה

מחממים את התנור לחום הגבוה ביותר שיש לו, 250 בדרך כלל. אם יש לכם אבן שמוט, הכניסו אותה לתנור. אם אין ויש כוח להשקיע, השאירו באמצע התנור תבנית תנור ריקה הפוכה.

מרדדים שליש מהבצק, הכי קל לרדד ישירות על נייר אפייה. אני מרדדת דק יחסית, כי זה הסגנון שאנחנו אוהבים.

מורחים פסאטה על הבצק. לא מטביעים אותו ברוטב, רק שהכל יהיה מכוסה, אבל צריך לראות עוד את הבצק מבעד לעגבניות.

מפזרים גבינה מגוררת. הדרך הכי נוחה שמצאתי לפיזור אחיד הוא להרים חופן גבינה ביד ו"לפורר" את הגבינה מעל הבצק תוך כדי תנועה סיבובית מעליו.

מפזרים תוספות. אצלנו הכי אהוב כמובן זיתים ירוקים, אבל לאחרונה יש נטייה לבולגרית. שימו מה שאתם אוהבים כמובן, ואל תחששו לנסות כל מיני שילובים מפתיעים.

את נייר האפייה עם הבצק מניחים על תבנית התנור החמה בזהירות. אופים למשך 8 דקות.

כשאני ושחר עברנו לגור יחד בדירה הראשונה שלנו, דירה קטנטנה בבת גלים, הוא איתגר אותי להכין פנקייקים אמריקאיים. פנקייקים עבים, תפוחים, אווריריים, בקושי מתוקים. פנקייקים מהזכרונות שלו מהשנה שבילה כילד בארה"ב, של דיינרים קלאסיים עם רוטב "בטעם מייפל" וסירופ שוקולד וכוסות שתיה במילוי חוזר אינסופי.

ניסינו כל מיני מתכונים. חלק השיגו את האווריריות דרך הקצפת חלבונים, חלק דרשו רוויון. יצא טעים כמובן אבל הרבה יותר מידי טרחה לשבת בבוקר בכיף. ואז מצאנו את המתכון הזה, המתכון המושלם. מתכון פשוט, ממצרכים יומיומיים, שמניב פנקייקים עבים, אווריריים, וממש טעימים. המתכון המקורי עבר קצת גילגולים והפך פשוט עוד יותר בלי לפגוע בטעם.

כשנולדו הילדים שלנו, הפנקייקים הפכו למנהג הקבוע של ימי שבת בבוקר, וכל ילד בתורו נהנה למדוד כמויות, לערבב ולבחוש את הבלילה. זה מתכון שבאמת קל וכיף להכין עם ילדים כי הוא עמיד וגמיש ויסתדר בשמחה גם אם ישפך פנימה עוד טיפה קמח. הוא גם מסתגל בקלות לקמחים מלאים למיניהם (בתוספת מעט נוזל) ולחלב צמחי, אבל אנחנו תמיד חוזרים לגרסא עם החלב והקמח הלבן, בתור פינוק של שבת.

אז למתכון

מצרכים

כוס קמח תופח או כוס קמח וכפית אבקת אפייה
4 כפות סוכר
חצי כפית או קורט מלח
ביצה אחת
כוס חלב
וזהו. זה באמת כל כך פשוט.

הכנה

בקערה מערבבים את המרכיבים היבשים. מוסיפים את הביצה והחלב ומערבבים בכף או במטרפה עד שהבלילה אחידה. היא סמיכה יחסית, וזה ממש בסדר.

מטגנים על חום בינוני. כשמופיעות בועות הופכים. אפשר להסתפק בשימון המחבת רק לפני הפנקייק הראשון.

אוכלים עם מייפל (הפעם אמיתי ולא סירופ בטעם), רוטב שוקולד, ריבה, סוכר וקינמון, רוטב טופי או כל מה שאוהבים.

בתיאבון!

בזמן האחרון רותי כל הזמן רוצה שנכין רק עוגות שוקולד. אני מאוד אוהבת לאפות אז אני אופה לא מעט בבית ומנסה לשמור על איזון בין להכין מה שהילדים אוהבים ולנסות דברים חדשים. הפעם רותי ביקשה כבר כל כך הרבה שקצת נמאס לי לשמוע אותה שוב ושוב רוצה רק עוגת שוקולד, עם ציפוי שוקולד ופצפוצים (שזה הכינוי שלה לסוכריות צבעוניות, שממילא רוב הזמן אין לנו בבית אז לא ברור לי מאיפה היא נדבקה אליהם).

אז ערב אחד, בלי יותר מידי זמן פנוי החלטתי לנסות את הקטע הזה של עוגות מיקרוגל. זכרתי במעומעם שזה היה טרנדי לתקופה, והיה נראה לי שזה יפתור אותי גם מההצקות של רותי וגם מלהכין עוגה בזמן קצרצר.

כהרגלי, אני לא טובה בלהיצמד למתכונים. אני תמיד פותחת איזה עשרה מתכונים, מציצה בכולם, לוקחת את העקרונות הבסיסיים ובסוף עושה מה שאני רוצה. הפעם יצא חמוד אז רשמתי את המתכון במחברת המתכונים שלנו, בתקווה שאולי אפילו אלון יוכל להכין לבד, כי בתכלס זה רק לערבב בקערה ולהכניס למיקרו, אין מקור חום או משהו שיכול להלחיץ או לגרום ליותר מידי נזקים.

אם אתן בחופשת לידה עכשיו- לגמרי להיט. ערבוב קצר, כמה דקות במיקרו ויש לכן משהו חם, מתוק ומפנק. הלוואי שהייתי מכירה את זה בחופשת הלידה שלי, זה היה משמח אותי לא מעט פעמים.

זו לא העוגה הכי טעימה שתאכלו בימי חייכם אבל היא סבבה וסוגרת את הפינה. אם תוסיפו לה ציפוי שוקולד היא ממש עוברת כעוגת יומולדת, אם נגיד בטעות שכחתם להתארגן מראש ואתם רוצים לאלתר משהו זריז (כן, אני מדברת מניסיון, וזה היה מציל אותי אם הייתי מכירה קודם)

אז למתכון

מצרכים

• 4 כפות קמח תופח או 4 כפות קמח תופח עם חצי כפית אבקת אפייה (4 כפות הן רבע כוס אם זה יותר נוח)
• 4 כפות סוכר- אני יודעת שזה נשמע מוגזם ביחס לכמות הקמח אבל כשניסיתי להוריד ל3 העוגה יצאה יותר מידי לחמית וממש לא מתוקה. זה לא יוצא מתוק להחריד.
• 3 כפות קקאו, ותכלס גם 4 זה אחלה- קקאו אמיתי כן? לא צריך להשתולל פה עם קקאו ולרונה אבל לא שוקולית. קקאו פושט של עלית עושה עבודה טובה.
• ביצה- לא משנה אם לארג' או מדיום
• 4 כפות חלב
• 3 כפות שמן- אפשר להחליף את החלב והשמן ב 6-7 כפות שמנת מתוקה או בחצי גביע שמנת חמוצה.

הכנה

סופר פשוט. מערבבים את היבשים, מוסיפים את הרטובים ומערבבים עד שיש בלילה. הבלילה יוצאת די סמיכה, זה בסדר.
מעבירים לכלי הגשה- קערה, 2-3 כוסות, זה אפילו נכנס לנו בתבנית אינגליש קייק פעם אחת, יצא קצת נמוך אבל לא נורא.
היו פעמים ששימנתי את הכלי, היו פעמים שלא- יצא אותו דבר. אולי אפילו תופח יותר טוב כשיש לו איך להיאחז בדפנות הכלי כשהן לא משומנות.
במיקרו על התוכנית הסטנדרטית/עוצמה גבוהה למשך 3 דקות. אפשר גם ללחוץ 6 פעמים על ה START, זה יעשה את אותה עבודה.
תיזהרו כשאתם מוציאים את הכלי, הוא ממש חם. אם בדפנות הבלילה עדיין נוזלית אפשר להכניס לעוד חצי דקה, אבל לפעמים גם שניה בחוץ והדפנות החמות של הכלי יספיקו.

תהנו!