אם תשאלו את ויקיפדיה על שחיית תינוקות תתקלו בתיאור מחמיא לפעילות: "שחייה בגיל הרך נחשבת לאחת הפעילויות הגופניות המחזקות אשר ניתן לתרגל כבר בתקופת הינקות ואפילו מיד לאחר הלידה תחת פיקוח מקצועי".

איך השחיה באמת יכולה לתרום?

פניתי לאסנת אלון, פיזיותרפיסטית התפתחותית כדי להבין איך השחייה באמת יכולה לתרום לתינוקות. 

אם חברה פונה ושואלת אם כדאי לה ללכת עם התינוק לחוג שחיית תינוקות, תמליצי לה?

"כן. אני חושבת ששחיית תינוקות יכולה להיות פעילות מעולה, חוויתית וכיפית לתינוקות. כדאי לתאם ציפיות ולהבין שזו יותר פעילות במים ופחות שחייה של ממש"

מה היתרונות של השחייה?

זה מחזק את השרירים, ממצה את הפוטנציאל של התינוקות מבחינה מוטורית. הפעילות במים מחזקת את שרירי הצוואר וחגורת הכתפיים בצורה מאוד טובה. יש תינוקות שזה יכול לעזור להם להתפתח בקצב יותר מהיר כי התנועה במים מאפשרת דברים שלא קורים ביבשה"

אז זה מאסט?

"זה לא בהכרח יכול לקדם התפתחות, אבל בהחלט יכול לעזור למצות את הפוטנציאל ההתפתחותי. חשוב לדעת שלא כל התינוקות ייהנו מהמים וזה לא לכולם. עבור רוב התינוקות החוויה במים נעימה והם יכולים מאוד ליהנות מזה"

נניח שאין לי תקציב לחוג שחיית תינוקות, אפשר לאמן את התינוק עצמאית?

"לבריכה ציבורית לא מומלץ להכניס תינוקות מתחת לגיל שנה, אבל אחרי גיל שנה אפשר לעשות איתו במים שכיבה על מצוף, כשחלק מהגוף במים וחלק נשען, וזה נהדר לחיזוק חגורת כתפיים. ההורים צריכים לתמוך באמות, כדי לשמור עליו. עוד דבר שאפשר לעשות הוא להחזיק בחזה ולנענע, בעדינות, מצד לצד. אפשר לנסות להשכיב אותו מגלגל ולתת לו לעשות תנועות של שחייה עם הרגליים. כשמחזיקים את התינוק בבית החזה ומגישים לו כדור שצף במים ולעודד אותו להגיע אליו.

מה לגבי ההצללה של תינוקות במים?

"לתינוקות יש רפלקס צלילה, הוא קיים כבר אצל תינוקות צעירים שיודעים לעצור את הנשימה כשהראש במים, והתרגילים עוזרים לשמר את הרפלקס ולכן עושים את זה. אישית, כשהלכתי עם הילד שלי, לשחיית תינוקות, וויתרתי על זה, אחרי שראיתי שהיא מלחיצה עבורו. חשוב להבין אם ההצללה נעימה לו או לא – ולהיות קשובים זה חשוב בכל בחירה של פעילות עם התינוק, כדי להבין אם נעים לו והאם זה תורם לו.

בבריכה ביתית, אפשר להכניס תינוקות בני פחות משנה ואפשר לשחק עם תנועות ידיים ורגליים במים, להחזיק את התינוק ולעודד תנועות דומות לזחילה".

למה כדאי לשים לב כשבוחרים חוג שחיית תינוקות?

• בריכה שמתאימה לתינוקות: בריכות רגילות משלבות כלור, שאינו מומלץ לתינוקות, לכן חשוב לבחור בבריכות נקיות שמחטאים באמצעים ידידותיים לתינוקות (לדוגמא – מנורות UV ייחודיות)
• גישת המדריך או המדריכה: תבדקו שאתם מתחברים לגישת המדריך, בעוד שיש מדריכים רכים ועדינים, יש את אלו שדוגלים בהצללת תינוקות אגרסיבית, שלא מתאימה להורים (ותינוקות) רבים.
• שעת החוג: בדקו שהשעה משתלבת לכם בלו"ז. אם החוג נערך בשעה שתגזול מכם את השנ"צ יקר הערך או שאולי נמשכת עד שעה מאוחרת, אולי כדאי למצוא אלטרנטיבה נוחה יותר.

זמן איכות במים

אסנת ממליצה להסתכל על שחיית התינוקות כזמן איכות מעולה. היא מעודדת לשחק, לנהל אינטראקציה חיובית ופשוט ליהנות מהשהייה יחדיו במים.

אסנת מסבירה שהפעילות במים מעייפת מאוד את התינוק. השהייה במים פועלת על כוח ההתנגדות של המים והציפה, כך שגם אם התנועות עדינות, ההשפעה עוצמתית, וזה מחזק את הגוף. בנוסף, חשוב להקפיד על שתייה, כי קל לשכוח כמה אנחנו צמאים כשאנחנו שוחים והתינוק מאבד הרבה נוזלים בפעילות במים, כדאי לפעמים לתת לו לשתות תוך כדי. היא מזכירה להביא גם קרם הגנה וכובע, אם מדובר בבריכה חיצונית – העור של התינוקות רגיש ועדין, ועלול להישרף בקלות.

בין אם אתם בוחרים ללכת לחוג שחיית תינוקות או לא, חשוב שתזכרו שאף חוג הוא לא MUST עבור תינוקות. לאורך השנים הכרנו משפחות שהשקיעו אלפי שקלים בחוגים כאלו והילדים שלהן פחדו מהמים בגיל 5, וכן במשפחות שבהן לא שלחו לחוג שחייה והילד שחה בכוחות עצמו בגיל 4. בחרו במה שמתאים לכם ללו"ז ולתקציב, ותיהנו מהרגעים הרטובים היפים, בין אם הם באמבטיה הביתית או בבריכה.

משל מסיכת החמצן

במקרה של תקלה, כשיש צורך בחמצן, דאגי למסיכת חמצן לעצמך, לפני שאת מעניקה אחת לתינוק או לילדה שלך. את קוראת נכון. במקרה הזה, באופן פורמלי, ההורים במקום הראשון. יש גם הסבר להחלטה: את זקוקה לחמצן על מנת לתפקד ולדאוג לילדים שלך והבחירה הזו חיונית עבורכם, בעת חירום.

נחיתה מהטיסה למציאות שלנו: זמן הוא אחד מהמצרכים הנדירים ביותר עבור אמהות טריות (גם עבור אבות, אבל הפעם בחרנו להתמקד באמהות). בין טיפול בתינוק או בפעוט, כביסות, סידורים, עבודה והחיים עצמם – למי יש זמן לשבת ללגום קפה בנחת או אפילו "להגזים" ולקבוע בוקר בספא?

"זה נחמד, אבל לא בשבילי"

כשרק הפכתי לאמא, כבר הכרתי היטב את משל החמצן ושמעתי על הצורך לפנות "זמן לעצמך" אבל הייתי משוכנעת שזה "לא בשבילי". זה לאימהות עם הילדים הגדולים, עם התקציב האדיר לבייביסיטר, עם הלו"ז המתוקתק והאג'נדה הברורה. אני אמא עייפה, מה בכלל אעשה ב"זמן לעצמי", כשכל מה שאני רוצה זה לישון?!

אז סבלתי בשקט, שפטתי (בלב) את האמהות שמבלות המון זמן עם עצמן ונעזרות בסבים ובשירותי בייביסיטינג ו"סחבתי", לפחות עד שגיליתי הפתעה (משמחת), כשמלאה לתינוקת שלי שנה – אני שוב בהיריון.

רק ההבנה שיצרף אלינו למשפחה תינוק חדש הצליחה "להפיל לי את האסימון" – כבר דמיינתי את הלילות במחלקת היולדות והשינוי שצפוי בחיים של כולנו, והבנתי שאני לא יכולה להיות תמיד שם עבור הקטנטנה שלי, ומפה הדרך "לשחרר" היתה קצרה וקלה. היום אני לא מתביישת לספר שיש לי בסטנד ביי לא פחות מ-3 בייביסיטריות, שלשתות קפה בשקט זו מבחינתי זכות בסיס ראשונה במעלה ואני כבר מבינה: לא מחלקים מדליות לאף אמא ש"הקריבה את עצמה".

האמא של "זמן אמא" חושפת – "כשאת במיטבך, כל הבית במיטבו"

זה היה באחד מהאוגוסטים הלוהטים והמייאשים – אלו שנראה שלעולם לא יסתיימו ויפנו את המקום לספטמבר, לירון גור שטייגמן הגיעה להרצות בחיפה, ושמעתי בתוכי קריאה לבוא ולהאזין לה.

אז מי זו לירון? לפני שהיא חשפה אותי (ועוד עשרות אלפי אמהות) למונח "זמן אמא", היא אמא בעצמה – לרומי, עומר ושי-לי ונשואה לניר.

לירון החלה את הדרך העסקית שלה לפני שהפכה לאם – בתור מאמנת לאיכות חיים שהובילה את התחום ברשת מכוני הכושר "הולמס פלייס"; "אימנתי אנשים בכל הגילאים במשך מעל שנתיים. אחת התגליות המשמעותיות שלי הן שאם לא טוב לנו באחד מתחומי החיים- לא טוב לנו נקודה. ובשביל לשנות את המקום הלא טוב אנחנו צריכים להבין קודם כל מה לא טוב לנו" היא מספרת.

העובדה שאת מאמנת הכינה אותך לאימהות?

"אחרי הלידה הראשונה שלי מצאתי את עצמי לבד עם תינוקת שלא הפסיקה לבכות, בלי זמן להתקלח או לאכול, עייפה, כאובה והורמונלית. מאישה שמחה ומאושרת הפכתי לאישה ממורמרת וכעוסה שלא הכרתי. הבנתי שלא טוב לי באימהות ושאני חייבת לעשות משהו".

איך מצאת את הדרך החוצה?

"התחלתי לחשוב איך אני עושה את זה אחרת, עבדתי, למדתי וחקרתי את האימהות שלי, כתבתי על הדברים הטובים באימהות אבל גם על הדברים הפחות טובים, על הכלים בכיור, על הכביסות, על רגשות האשם, על הכעס, על הצעקות, על העייפות, כתבתי על האימהות שלי וזו היתה דרך להגיע לעוד אלפי אימהות, הן הגיעו לאימונים, להרצאות ולסדנאות שלי, אבל בדרך הזו גם הצלחתי להבין שאם אני רוצה שיהיה לי טוב, אני חייבת לדאוג לעצמי".

אז לירון למדה לדאוג לעצמה, ותוך כדי פיתחה שיטה בשם #זמןאמא שמאפשרת לה ללמד אימהות להכיר את עצמן מחדש בתוך האימהות, "אני מלמדת אותן לשים את עצמן במקום הראשון ולהנות מהדרך". היא מסכמת.

לפני שאת קוראת וחושבת לעצמך שאולי "זמן אמא" הוא המצאה נחמדה לאמהות שיכולות "להרשות לעצמן", אני מזמינה אותך להכיר את הסיפור של לירון קצת יותר מקרוב, הסיפור שלה ושל בנה השני, עומר, ליתר דיוק. הוא נולד בשנת 2012 ושינה את חיי המשפחה; "עומר הוא מתנה משלב ההריון וההמתנה ללידה וכלה בלידה מאתגרת בקיסרי חירום. הוא הביא איתו הביתה המון שמחת חיים ואהבה והוא גם הביא איתו עוד הרבה מתנות אחרות". היא מספרת באופטימיות האופיינית לה.

המציאות היא כזו: בנה, עומר, נולד עם תסמונת נדירה, שבה חולים אך ורק 40 ילדים בכל העולם, נכון לרגע האבחנה שלו וחלק מהתסמונת הזו היא אפילפסיה קשה ובלתי ניתנת לאיזון.

קשה לדמיין אמא צעירה לשניים מקבלת כזו בשורה – איך התמודדת?

"את האבחנה הזו קיבלנו כשעומר היה מאושפז בטיפול נמרץ וברגע הראשון חרב עלינו עולמינו. במשך כל שנותיו היינו במלחמת הישרדות – תרופות, פרכוסים, אשפוזים, מלחמות בירוקרטיות ועוד.

כשהבנתי שאין מי שילווה אותנו במסע הרגשי המטורף הזה , החלטתי לעשות מעשה ולהקים בעצמי קבוצה כזו. אז הקמתי בהתנדבות, באהבה ובשליחות ענקית את קבוצת 'הורים מיוחדים לילדים מיוחדים- אפילפסיה' בפייסבוק. הקמתי בית וירטואלי להורים מיוחדים כמוני ואין גאה ממני בבית הזה".

היום לירון מלווה אלפי אימהות לילדים עם צרכים מיוחדים, במקביל ל"אמהות רגילות" ואימהות עצמאיות.

אז כשאמהות אומרות לך שאצלן, "המצב מאתגר", את יכולה לספר שאתגרים לא זרים לך

"המהות היא כזו – בכל נסיבות חיים אמא יכולה לדאוג לעצמה, זה צריך להיות בראש סדרי העדיפויות שלנו".

אז כן, היא מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים, ובכל זאת מתעקשת – לאמא מגיע להיות במקום הראשון; "המטרה והחלום שלי– להגיע לכל אמא בישראל ולספר לה שאם לה טוב לכולם מסביבה טוב". לירון אומרת ואני מהנהנת ומזכירה – המשאית של המדליות, היא לא מגיעה.

לירון מסכמת: "עומר לימד אותנו לחיות את הרגע ואני חיה את המוטו 'שאם עכשיו טוב הכל טוב'. מה יהיה עוד רגע אף אחד לא יודע. אצלנו זה בהקצנה. לכן אמהות יקרות, עכשיו טוב לכן? אם כן תהנו מהרגע, ואם לא, תעשו שיהיה לכן טוב".

מיכל אברמוביץ היא אמא לשתיים, כותבת תוכן ועוזרת לאנשים להשמיע את הקול שלהם.

כשאת חושבת על צילומי היריון, סביר להניח שעולה לך בראש תמונה של אישה לבושה בסט תחרה (ככל הנראה מינימלי), כשברקע וילון חצי שקוף מתנפנף לו ברוח. בין אם זו התמונה שיש לך בראש, ובין אם חשבת על סגנון אחר של צילומי היריון, סביר להניח שכבר יש לך ציפיות מסוימות מצילומים כאלו. אם הגעת לקרוא את השורות הללו, כנראה שעוד לא החלטת אם להצטלם, וכיצד.

מעולה, הגעת למקום הנכון – באנו לעשות לך סדר, ולהעניק לך את כל המידע והטיפים, שיסייעו לך לתעד את ההיריון בדרך שנעימה ומתאימה לך.

סיבה #1 את לא חייבת להיות דוגמנית

כשמתחילים לחפש בגוגל או באינסטגרם צילומי היריון, רוב התמונות שעולות בתוצאות בעלות מכנה משותף ברור: המצולמת נראית מושלמת. בין אם מדובר בבחירה של דוגמנית מעולה או פוטושופ מהוקצע, אי אפשר להתעלם מהעובדות בשטח – לוק מושלם, מהפדיקור הטרי ועד לקצוות השיער שעברו מקצה שיפורים.

הגיע הזמן שתדעי: זה ממש לא חייב להיראות ככה! כל עוד את לא משפיענית אינסטגרם (וגם אם כן, הבחירה בידיים שלך), חשוב שתזכרי, שצילומי ההיריון הם מזכרת משפחתית, שתישאר איתך לתמיד. זו לא תחרות יופי ואת לא חייבת לחלוק את התמונות במדיה החברתית, אם את לא רוצה.

דמייני את זה: יגיע רגע, בעוד חמש שנים, שבו הילד או הילדה שלך ישאלו על ההיריון שלך, או יתהו "מה עשית לפני שהם הצטרפו למשפחה" (גם אם כרגע זה נשמע לך כמו מדע בדיוני, תתכונני, לילדים בני 5 יש המון שאלות!) – כמה מרגש יהיה לשלוף את תמונות ההיריון, ולומר "פה היית בבטן שלי". תודי.

סיבה #2 אפשר לעשות את בסגנון שלך – ביתי, מוגזם או מושלם, הכל הולך (ובכל זאת, איך לצאת במיטבך?)

איך להיראות במיטבך בצילומים? פנינו לצלמת קרן ליברמן, שמתמחה בצילומי היריון, ניו בורן, משפחה, נשיות ועוד, כדי להצטייד בטיפים.

קרן הפתיעה אותי, כשההמלצה הראשונה שקיבלתי ממנה היא פשוט לעצום עיניים ולדמיין, אבל מסתבר שהיא רצינית לחלוטין: "עצמי את העיניים. דמייני איך את רואה את עצמך משתלבת בתוך הפריים ואיזו אוירה את רוצה שתהיה".

מה קורה אחרי שמדמיינים את התמונה המושלמת?

"כל אישה מכירה את הגוף שלה הכי טוב, ויודעת באיזו זווית יוצאות התמונות שהיא הכי אוהבת. זה הזמן שלך לחשוב מה את רוצה להבליט, ומה את רוצה להצניע".

טוב, מה לובשים לצילומי היריון?

"ההמלצה שלי היא לבחור את הבגדים הכי מחמיאים, שמלה בסגנון 'אמפייר', עם קו תפר מתחת לחזה, היא בחירה טובה לרוב הנשים, כי היא מחמיאה מאוד לבטן ההריונית".

ממה כדאי להימנע?

"רצוי להימנע מלבוש סגור או כהה. נשים רבות מספרות לי שהן מרגישות שמנות, ואני תמיד מזכירה להן שיש דרך לצלם אותן באופן מחמיא. מה שבטוח – בגד שחור הוא לא הפתרון".

איך להצטלם? מה תעשה מי שנבוכה מהסיטואציה?

"מניסיוני כצלמת הריון, אני רואה נשים שעדיין מרגישות שהבטן זרה להן. זה בא לידי ביטוי בכך שהן לא מביטות בבטן שלהן, או שהן נוגעות בה בצורה קרה ומכנית. בצילומי הריון, חשוב מאוד (גם בשביל התוצאה הסופית וגם בשביל התהליך התרפויטי של החיבור לתהליך לבטן ולמה שמתפתח בגופך) לשמור על קשר עין חם ורך עם הבטן, לחייך לגעת".

סיבה #3 את יכולה לארגן לעצמך סשן גם בחינם

הציפייה לתינוק או לתינוקת מגיעה עם הרבה הוצאות – ממשאבת חלב ועד לעריסה, ממנשא ועד לעגלה – אין סוף לרשימת הקניות. בסיטואציה כזו, בהחלט ייתכן שאת חושבת לקצץ בהוצאות, ואולי את מתלבטת אם בכלל כדאי להוציא כסף על צילומי היריון.

אנחנו אומרות: זה לא הכל או כלום, אם אין לך כרגע מקום בתקציב לצילומי היריון, תזמיני חברה טובה, אולי אחות. די בטוח שהן ישמחו לצלם אותך ואת יתר המשפחה, בין אם מדובר בבן\בת זוג, בכלב או בחתולה, ואולי כבר יש לך בבית אח או אחות בכורים בהתהוות, שישמחו לקחת חלק בסשן? הבחירה שלך.

אם קראת את כל זה ועדיין לא מתחשק לך להצטלם – זה בסדר גמור, רק חשוב שתדעי שאם באמת רצית ואולי חששת – אין שום סיבה לדאגה, ותמיד אפשר למצוא דרך להגשים את החלום בדרך שתהיה נכונה ומדויקת לתחושות שלך.

זה לא משנה כמה עמוסה ומגוונת פינת הצעצועים שלכם, איך (אם בכלל) אתם מנסים לחנך, או עד כמה כישורי הזחילה של התינוקת או התינוק משוכללים – הם בסוף יגיעו לאובייקט שאנחנו, ההורים, היינו הכי רוצים להרחיק מהם. האם מדובר במטרד מעצבן שחייבים לחיות איתו? או שיש גם חדשות טובות? יצאנו לבדוק.

עתיד החוקרות והחוקרים מתחיל כאן

כדי להבין מול מה אנחנו עומדים, כדאי להבין מהי ההתפתחות הצפויה מתינוקות בני שלושה עד שישה חודשים – בפרק הזמן הקצרצר הזה הם עושים ה-מ-ו-ן: מפתחים מודעות לגבי מיקום הידיים במרחק, מבינים מושגי תפיסה חזותית (באמצעות הושטת יד לחפצים) ומטים את הראש כדי להתבונן על הסביבה.

ההתפתחויות הללו בונות את הקרקע לקראת תכנון תנועה מכוונת ברצף, שמתחילה להתפתח בגיל חצי שנה; במילים אחרות: התינוקת רואה חפץ שהיא מעוניינת בו, ויכולה לתכנן את מסלול ההגעה אליו. ולא, לא מעניין אותה אם זה חפץ שאמא או אבא היו רוצים שהיא תחזיק או תטעם או לא.

הורים רבים מדווחים על ההעדפה הברורה של התינוקות כלפי חפצים כמו כפכפים מלוכלכים, שלטי טלוויזיה וסמרטוטים.

אז מה אפשר לעשות?

כדי להבין מה נכון לעשות כשהתינוקת או התינוק שלנו מביעים עניין בחפץ מטונף או מסוכן עבורם, פנינו לעדי גורה נובוטני, קלינאית תקשורת, בעלת MA בהתפתחות הילד. עדי מנהלת קליניקה פרטית, מטפלת בפעוטות וילדים ומדריכת הורים כבר למעלה מעשור. היא בוגרת התכנית לפסיכולוגיה חיובית, יזמית ומייסדת של PLAYTIME עם שותפתה, אודליה סמואל.

עדי, מהו סוד הקסם של הכפכפים?

"סוד הקסם של הכפכפים הוא שהם שלנו! מרגע הלידה הקטנטנים שלנו חוקרים את הסביבה שלהם ובוחנים מקרוב את האנשים שמקיפים אותם ומטפלים בהם.

בכל זמן שהם ערים, התינוקות שלנו מסתכלים עלינו ומחקים את מה שהם רואים. וזה סוד הכפכפים! כל חפץ, שבו משתמשות הדמויות אליהן התינוק קשור, מסקרן אותו ומושך אותו לחקירה. הסלולרי, מפתחות האוטו, השלט של הטלוויזיה וכן, גם הכפכפים נכנסים בדיוק לקטגוריה הזו.

מה אפשר לעשות?

"כולנו חולמים על ילדים חכמים, חוקרים, עצמאיים ומאושרים ולכן הדבר הראשון שצריך לעשות, זה לשמוח. לשמוח על זה שהתינוקת שלנו ערנית לסביבה שלה, חוקרת ומגלה עולם.

אחרי השמחה, צריך לקבל החלטות. כהורים, שמירה על ביטחון הילדים שלנו היא ערך עליון ולכן תמיד צריך לבדוק שהסביבה שאותה התינוק חוקר- בטוחה עבורו.

מה זה אומר? זה אומר שחשוב שאנחנו, ההורים, נרד לגובה של הילד, ונבדוק מה העיניים שלו רואות ולאן הידיים שלו יכולות להגיע. אם אנחנו רוצים לעודד עצמאות וחקירה, ומצד שני לדאוג ששום חפץ מסוכן או מלוכלך לא יהיה שם, אנחנו צריכים ליצור מראש סביבה שמותאמת לקטנטנים שלנו.

תינוקות ופעוטות צעירים חוקרים את העולם גם בעזרת הפה שלהם. זה תקין, אבל יותר חשוב מכך – זה חלק חשוב בשלבי ההתפתחות. לכן, אם יש חפץ שאנחנו לא רוצים שיכנס אליהם לפה, כמו חלקים קטנים של משחק, או כפכף מלוכלך – אנחנו אלו שצריכים לדאוג להרחיק אותם מראש".

יש צעצועים שאולי ימנעו חקירה מיותרת של הסביבה?

"חשוב להבין שחקירת הסביבה היא קריטית להתפתחות בריאה, ולכן חשוב דווקא כן לאפשר אותה. הדגש הוא על איך לאפשר. למשל, אם התינוקת מתעניינת בכפכפים, ההמלצה שלי היא כן לדבר איתה עליהם, להראות לה אותם מקרוב, לתת לה לגעת בהם ולהסביר לה במילים פשוטות שהם שייכים לאבא או אמא ושנועלים אותם על הרגל ולא פשוט להעלים אותם. בדרך הזו, אנחנו מאפשרים את החקירה, במקום למנוע אותה, אבל תחת תיווך צמוד שלנו, ההורים. כמובן, צריך לזכור, שכל הורה יכול לשים את הגבול היכן שנכון בעיניו.

לגבי צעצועים: הם לא יכולים, לבדם, לענות על הרצון של הקטנטנים להבין את הסביבה. אבל כמובן, שאם תינוק מכניס חפץ לפה, נטו בגלל צורך חושי (למשל, כמו בזמן בקיעת שיניים) – אז צעצוע מתאים בהחלט יוכל לעזור".

מתי אפשר לצפות שכל המרדף הזו תסתיים?

"אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו עם ניצוצות סקרנות בעיניים, לנצח נצחים. לכן, התקווה היא שהחקר והמרדף אחר גילויים חדשים לא יסתיימו לעולם. אבל, אני יכולה להבטיח לכם שההתעניינות המרגשת בסמרטוט או בכפכפים מסתיימת די מהר, ומוחלפת בסקרנות להצליח לטפס במדרגות או על הספה, או בבדיקה אם (לא אם. איך) אפשר לצייר על הקיר או… הבנתם כבר בטח לאן זה הולך. כל גיל והקסם שלו – הלוואי שנצליח להנות מכל רגע".

זאת הסיבה שבחרתי לשלוח את כל המנשאים והמוצרים באתר עם חברת משלוחים, במשלוח מהיר עד הבית. אני רוצה שהמנשאים שלי יגיעו אליכם בנוחות ובמהירות, כך שכשאתם צריכים אותם, הם יהיו שם בשבילכם.

כמה זמן יקח למנשא להגיע אלי?

רוב המנשאים יוצאים למשלוח יום אחרי ביצוע ההזמנה, ומגיעים אליכם תוך יום או יומיים נוספים.
עם זאת, קחו בחשבון שיתכנו עד שבעה ימי עסקים להגעת המשלוח אליכם. ימי עסקים הם ימים א-ה, ואינם כוללים את יום ההזמנה עצמו, חופשים, חגים וערבי חג, או ימי בחירות.

איך יודעים איפה המשלוח ומתי הוא יגיע?

כשההזמנה יוצאת ממני תקבלו מייל עדכון. בבוקר למחרת תקבלו סמס מחברת המשלוחים עם פרטי המשלוח ואפשרות לעקוב אחריו.
השליח יצור איתכם קשר טלפוני כשהוא יתקרב.

כמה עולה המשלוח?

מהיכרותי עם הורים אחרי לידה והתקופה הקשה והמבלבלת הזו, המשלוח חינם, ונבחר באהבה כדי להקל עליכם.

ואם אני רוצה לשלוח מתנה?

בשמחה. אני תמיד שמחה לשמוע שהמנשא שלנו הוא מתנה אהובה ומשמחת. בבקשה מלאו פרטים מלאים של מקבל/ת המתנה, כתובת מלאה וטלפון שלהם, ואני אשלח את המנשא אליהם ישירות. ניתן להוסיף בהערות ברכה למקבלים או בקשה לעטיפה, ואז אעטוף את המנשא כמתנה ואוסיף את הברכה בכתב יד.

אם זה אוכל בריא כשמתחילים טעימות, אם זה נעליים רכות ומותאמות, אם זה תרופות סבתא שפתאום חוזרות לאופנה וכמובן גם במהלך הטיפול היומיומי בבייבי שלנו.

אני רוצה לשתף אתכן בקצת מהטיפים שלי לטיפול טבעי בתינוק. כל הטיפים הם מניסיוני האישי והמקצועי כארומתרפיסטית ואינם מחליפים יעוץ עם איש רפואה/ מקצוע במידת הצורך

אמבטיה טבעית לתינוק- איך לבחור סבון טבעי לתינוק?

אחת השאלות הכי נפוצות שאני נשאלת עליהן היא בנושא המקלחת לתינוקות רכים.

האם חייבים סבון? האם צריכים שמן אמבט? והאם בכלל תינוק קטן צריך אמבטיה? כל יום?
אז לגישתי תינוק קטן צריך שטיפה עם סבון רק באזור הישבן ורק במידה והוא עשה קקי, בכל מצב אחר אפשר בהחלט להסתפק בשטיפה עם מים או ניגוב עם מגבון בד לח.

כשאני באה לבחור בסבון בו אשתמש עם הבייבי שלי, הדבר הראשון הוא להסתכל על התוית ולקרוא אותה. אני עוברת על רשימת המרכיבים ומשתדלת לבחור בסבון שהרכיבים שלו יהיו הכי ברורים ומובנים שאפשר. לגבי ריחות, אני אוהבת לתינוקות רכים סבון בריח לבנדר שהוא ממש עדין ונעים עבור הקטנים שלנו.

אמנם אמבטיה היא לא בהכרח חובה יומיומית, אבל היא בהחלט יכולה להיות טקס מהנה ומחבר בין אמא ואבא לתינוק. בזמן האמבטיה עצמה אפשר פשוט לשים במי האמבט מספר לחיצות של סבון וככה לנקות את הגוף העדין של התינוק, במקום לסבן את הגוף. אם אתם מסבנים את גוף התינוקת, שימו לב לא לסבן את הפות, זה רק עלול לגרום לגירוי וזיהום.

אם התינוק שלנו מרגיש חשוף ובוכה בזמן האמבטיה ניתן לעטוף אותו בחיתול טטרא ולקלח אותו עטוף. יש תינוקות שמגע הבד על העור מרגיע אותם ומאפשר להם כניסה נעימה יותר למים.

מעבר לסבון ניתן כמובן להשתמש בשמן אמבט. אני שמה פקק אחד של שמן שקדים במי האמבט, ומספיק גם חצי פקק אם משתמשים באמבטיה קטנה. זה פתרון מושלם אם נשאר לך שמן שקדים מהלידה, ואם לא אז אפשר פשוט לרכוש שמן איכותי וטוב. בהנחה שמדובר בתינוק שעדיין לא אוכל מוצקים או מתלכלך בבוץ וכו השמן שקדים ימיס את הלכלוך העדין שיש על גוף התינוק, אם בכלל יש כזה לכלוך, ויזין את העור שלו.

לאחר האמבטיה מאוד כיף לעשות לתינוק שלנו עיסוי מרגיע עם שאריות שמן השקדים שנשארו על גופו. כמובן שיש להשתמש בשמן בזהירות כמו בכל שמן אמבט ולקחת בחשבון חלקלקות מסוימת שעוברת בניגוב. יש גם לשטוף את האמבטיה היטב לאחר השימוש בשמן, וכן את המקום אליו רוקנתם את מי האמבט, שעלול להישאר חלקלק ושמנוני.

משחת החתלה טבעית

טיפ נוסף שאני אוהבת לתת הוא בנוגע לאדמומיות וגירוי באזור החיתול.

אישית אני נמנעת מהמשחות התעשיתיות ולכן אני משתמשת בחמאת שיאה גולמית, שמתאימה לעוד מגוון של מצבים ושימושים כמו לדוגמא טיפול בעור יבש בחלקים שונים של הגוף. חמאת השיאה מצוינת לאדמומיות באזור החיתול, היא מזינה את העור, מטפלת באדמומיות וגירוי ומונעת מהם להישנות. היא גם בטוחה לשימוש עם חיתולי בד. אני ממליצה למרוח מעט ממנה למניעה באופן קבוע בתקופות של הוצאת שיניים, טעימות וכו, שבהן יש בדרך כלל גירוי ואדמומיות באופן קבוע.

שימו לב שבשוק נמכרים כל מיני סוגים של חמאות שיאה. לנו חשוב לבדוק שכתוב על החמאה שהיא גולמית. גם אם כתוב שהיא טהורה, זה מצוין אבל זה לא בהכרח גולמית. אנחנו מחפשים חמאת שיאה גולמית מכיוון שזאת דרך ההפקה שמשאירה הכי הרבה ויטמינים ומינרלים בחמאת השיאה, וזה מה שאנחנו רוצים שיעבור לעור התינוק.

מה לעשות עם נזלת ואף סתום אצל תינוקות?

הטיפ האחרון שאני רוצה לתת לכם הוא בנוגע לשמנים אתריים ואפים סתומים ומנוזלים של קטנטנים.

בכללי אני לא ממליצה בכלל להשתמש בשמנים אתריים לפני גיל חודש, במידה ובכל זאת יש צורך, יש להתייעץ עם ארומתרפיסטית ולקבל ממנה הנחיות אישיות ומדויקות. שמנים אתריים, גם אם הם מהסוג היותר עדין עלולים לגרום לנזקים בשימוש לא נכון.

בנוסף אני ממליצה בכל שימוש בשמן אתרי חדש לדלל מעט ממנו ולמרוח על הזרוע הפנימית על מנת לוודא שאין רגישות (דילול של טיפה אחת שמן אתרי על כף שמן בסיס).

ולגבי האף הסתום…

הרבה מאוד תינוקות רכים סובלים בנושא הזה, ההמלצה שלי ודרך הטיפול בה אני משתמשת גם לתינוקות הפרטיים שלי היא עם שמן אתרי הדס. שמן הדס הוא אחד השמנים היותר עדינים שיש, גם מנגנון הפעולה שלו על הגוף הוא רך ועובד בסינרגיה מושלמת.

איך משתמשים בשמן הדס?
ניקח פיסת בד קטנה או חיתול טטרא ונטפטף עליו טיפה אחת של השמן. נשים את החיתול סמוך לראש התינוק, קרוב כך שהוא לא יוכל להגיע אליו פיזית אבל הריח כן יגיע אליו וניתן להדס לפעול. ההקלה לרוב תהיה די מיידית.

אל תתפתו לחדש את השמן אם אתם לא מריחים, לקטנים שלנו יש חוש ריח מפותח במיוחד ורוב הסיכוי שעבורם הטיפה האחת הזאת לגמרי מספיקה.

הכותבת היא יהל גייניס הבעלים של טבע הגליל, בית מלאכה משפחתי למוצרי קוסמטיקה וטיפוח טבעיים. יהל היא רוקחת טבעית כבר מעל לעשור, ארומתרפיסטית ומומחית בכימיה של שמנים אתריים. מאמרים, המלצות ואת כל המוצרים עליהם נכתב ניתן למצוא באתר שלה.
קרדיט לתמונת משפחה- אלון מרום. שאר התמונות- רותם רוזנאי.

כלומר, אלא אם כן אתם הורים לפעוטות ואז אתם מכירים אותה בשמה הרשמי- עונת הפרידה מחיתולים! 

למה עכשיו?

אז מה יש בתקופה הקרובה שכל כך מזמן את הפרידה הזו? 

1. חופש, בית, בדרך כלל גם ההורים בחופש (פסח, לא סגר) מה שמאפשר להם להיות "על זה" ומאוד קשובים וזמינים לפעוט. ואכן מדובר פה בתהליך שדורש קשב רב של ההורים.

2. כבר לא קר. אני לא חושבת שיש משהו יותר מאתגר (לפחות אותי) מהרים של כביסות. ובתהליך פרידה מחיתולים אנחנו צריכים להכין את עצמנו לכביסות. אממה, כשכבר לא קר ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו לתת להם להסתובב עם ביגוד מינימלי גם כמות הכביסות פוחתת. 

איך בכלל אדע אם הילד.ה שלי מוכן.ה לזה? 

כל עוד אין בעיה רפואית אנחנו לא צריכים שהילד יהיה מוכן. פשוט כי הוא לא בננה.

לעומת זאת, אנחנו חייבים להיות מוכנים. מאוד מוכנים, בשלים מבפנים ומבחוץ. אם אנחנו לא מוכנים ומבינים את התהליך רוב הסיכויים שהוא לא יצליח וכולנו נצא ממנו מאוד מתוסכלים. 

אתם בכל זאת רוצים לחפש סימנים? ילדים שבאים אחרי ההורים לשירותים, ילדים שמורידים לעצמם חיתול, ילדים שפתאום אומרים כשהם עושים…

הידעת- הרבה מאוד פעוטות מראים את כל הסימנים האלו סביב גיל 1.8 אך בתרבות שלנו זה לא מאוד מקובל ולכן ההורים לא רואים את הסימנים.

חשוב לי לומר- כל ילד שונה וה"סימנים" האלה לא מנבאים את ההצלחה או המהירות שבה התהליך יעבור. כבר ראיתי ילדים שמבקשים החלפת חיתול אחרי כל פיפי ולא מוכנים לשחרר בסיר ברגע שהורידו להם חיתול וההפך. 

לפני שמתחילים

לפני שמתחילים יש כמה החלטות חשובות וכמה הכנות:

סיר או אסלה? 

לכל אחד מהם את היתרונות והחסרונות שלו. 

סיר הוא ידידותי יותר, פחות ילדים יפחדו מהסיר לעומת האסלה. כמו כן הוא זמין בכל מקום ואפשר לקחת אותו איתכם גם לטיולים, לקנות אחד זהה לסבא וסבתא וכו. אבל כן יש ילדים שיצטרכו מיני תהליך נוסף עם המעבר לאסלה. 

האסלה קצת יותר מגבילה בתור התחלה, לא כל הילדים מצליחים לשבת עליה לבד, לא בכל מקום יש שירותים זמינים ולהרבה ילדים קשה בהתחלה לעשות את ההכללה ולשחרר פיפי במקומות אחרים שהם לא מכירים. אם מדובר בילד או ילדה בוגרים יותר שיכולים לשבת לבד על האסלה ומראים נכונות אני ממליצה להתחיל ישר באסלה אבל זה לא משהו שהייתי מתעקשת עליו.

תחתוני אימון, עירום, בגדים רגילים? 

אני ממליצה לכם בחום לוותר על כל שלבי הביניים, התחושה של השלולית, של הבגדים הרטובים, הם בעצם התוצאה הטבעית של הפיפי כשהוא לא בשירותים. אנחנו רוצים (כלומר רוצים זו מילה גדולה אולי אבל אנחנו צריכים את זה בשביל הלמידה) שיהיו שלוליות. 

גם על עירום אני לא ממליצה מכיוון שזה יוסיף לכם שלב בלימוד שיכול להיות מאוד מאתגר ומתסכל., התחושה המבלבלת בין חיתול לתחתונים יכולה להקשות על המעבר בין ילד ערום שעושה פיפי בשירותים לבין ילד לבוש שעושה פיפי בכל מקום. 

תחתונים, רגילים, זו ההמלצה שלי. 

טיפ בונוס- רק תחתונים, וותרו על המכנסיים בשלב זה, תקלו על עצמכם בכביסות. כמו כן הצטיידו מראש בהרבה תחתונים ובכאלו שכנראה ילבשו בהנאה כי יש עליהם אנה או ספיידר… 

להוריד חיתול לכל היום או רק לחלק מהזמן? 

יש כמובן גישות שונות, אני ממליצה להוריד ודי. אנחנו רוצים להעביר את המסר המאוד ברור שבעצם מעכשיו הם אמורים לשלוט במתי הם עושים צרכים, בניגוד להרגל של פשוט לשחרר. אין פה אימון של שרירים שצריך להתרגל אליהם אלא התנהגות חדשה שצריך ללמוד. ככל שנעשה את ההפרדה בין מתי מותר לשחרר ומתי לא, ככל שיהיו יותר הזדמנויות למידה, ככה היעילות של התהליך תגבר. 

• הכינו את הבית, תתכוננו לשלוליות, הרבה כאלה (מקסימום תופתעו לטובה). וכדי שתוכלו להגיב בצורה שקולה ולא רגשית הרימו מהרצפה כל דבר שחשוב לליבכם. נעליים יקרות, שטיח של סבתא, סתם שטיח, שימו כיסוי לספה.. כל דבר שנמצא בטווח פגיעה. ככה תוכלו להיות רגועים ולאפשר לילדים שלכם את החופשיות בבית כמו שהם רגילים בלי להציק להם על פיפי. 

עכשיו תכל'ס, איך מתחילים? 

לוקחים אוויר ומכריזים! 

היום אנחנו נפרדים מהחיתולים, אנחנו נשים חיתול רק במיטה וכל שאר היום נעשה פיפי וקקי בשירותים/סיר! 

אפשר לבחור יחד תחתונים, אפשר לשים קופסה יפה לתחתונים שתהיה נגישה ומרגשת, אפשר לקשט אותה, לקנות יחד סיר וכו' כל דבר שיסמל את תחילת התהליך. 

מה הצעד הראשון? 

השלב הראשון צריך להיות מתוזמן. עשיית פיפי ראשון בסיר תהיה במקרה, אחת הפעמים שתושיבו בסיר יצא פיפי. ההתרגשות תהיה גדולה (לא מידי כדי לא להבהיל) וההבנה של המשמעות וההרגשה של איך הצרכים יוצאים תתחיל. 

תנו להם לשתות הרבה, תזכרו שכל פיפי הוא הזדמנות ללמידה. 

האם לחזק?

כן! חד משמעית. 

חיזוק לא אומר לתת מדבקה או במבה אבל כן, תשמחו איתם שהם עשו פיפי בסיר, זה תהליך. אל תדאגו אתם לא תצטרכו לנצח לעמוד לידם בשירותים ולמחוא כפיים על כל פיפי. סה"כ, יש פה התנהגות חדשה שהם צריכים ללמוד, הם צריכים את הפידבק שלכם כשמשהו קורה "נכון". אם תגיבו באותו אופן כשהם עושים פיפי בסיר ופיפי על הרצפה יווצר בלבול.  

מה עושים כשהפיפי/קקי לא בסיר? 

קודם מה לא עושים-לא מנחמים, לא אומרים לא נורא, לא צוחקים על זה וגם לא מתעצבנים או מתבאסים. 

החלק הזה צריך להיות מאוד טכני:

1. מפסיקים פעילות קודמת 
2. מחליפים בגדים 
3. ממשיכים הלאה בחיים. 

בלי לדבר על זה, בלי לשאול על זה שאלות, בלי לתת תזכורות. 

ברגע שאנחנו נגיב שונה לפיפי כשהוא בסיר ופיפי כשהוא על הרצפה, הם ילמדו לעשות פיפי במקום הנכון. 

בעתיד, מה שעכשיו מחוזק על ידינו יהפוך להיות חיזוק אישי שלהם, המוטיבציה שלהם תהיה פנימית, הרי אף אחד מאיתנו לא מכריז על פיפי בשירותים ומצפה למחיאות כפיים.. עצם ההקלה על השלפוחית, התחושה שאנחנו נקיים היא זו המחזקת אותנו. 

אני ממליצה בחום לערוך מעקב לעצמכם-לכתוב מתי יש פיפי/קקי ואיפה הוא היה.  

קודם כל למוטיבציה שלכם. לפעמים עוזר לחזור לדפים ולראות שאתמול היו 10 פיפי והיום רק 7 ואנחנו בתהליך שיפור. 

בנוסף, זה יכול לעזור לכם לעקוב ולראות מתי אפשר להמשיך הלאה. כלומר, אם אתם רואים את השיפור, או אם פתאום יש פיפי כל שעה וחצי ולא כל 20 דק' אתם יודעים שאתם יכולים לקחת לעשות פיפי במרווחים גדולים יותר. 

וטיפ אחרון לסיום

אם אתם מרגישים תקועים, אם אתם לא בטוחים איך להמשיך ואתם מחליטים לפנות לייעוץ, אני כאשת מקצוע אשמח לראות את הנתונים האלה, זה יכול ללמד אותי המון על התהליך וכך להכווין אתכם בצורה המדוייקת ביותר לכם. 

אם אתם מרגישים שיש התנגדות גדולה, אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להתמודד עם התסכול, אם אתם חוששים שמשהו לא עובד טוב בתהליך ומתלבטים. אל תחששו להתייעץ עם אשת מקצוע, מקסימום היא תגיד לכם שאתם בכיוון הנכון.

יעל נמר היא מנתחת התנהגות ומדריכה הורים בהתמודדות עם התנהגויות מאתגרות. יעל גם אמא במשרה מלאה, ומשתפת את מחשבות ואת הטיפים היומיומיים שלה בדף פייסבוק, באינסטגרם ובאתר.

בין הסגרים השונים והריחוק החברתי, הרבה משפחות לא פגשו את סבא וסבתא תקופה ארוכה. עם זאת, כמובן שיש לנו צורך ורצון לשמר את הקשר כך שיהיה עדיין משמעותי.

לנושא הזה הגעתי לא רק בגלל הקורונה, אלא כי אנחנו לא גרים בארץ. יצאנו לרילוקיישן לדרום אפריקה לפני שנה וחצי. המעבר הביא איתו שינוי גדול, עברנו מלהיות בקרבת המשפחות שלנו כל הזמן, עם סבא וסבתא מעורבים משני הצדדים שרואים את שני הילדים שלנו לפחות פעם בשבוע אם לא 4 פעמים בשבוע, למצב בו אין לנו פה משפחה בכלל. בעקבות הקורונה, גם במקום לראות אותם 3-4 פעמים בשנה, עברה כמעט שנה מאז שראינו את ההורים שלי בפעם אחרונה (ההורים של החצי הצליחו להגיע לכאן בנובמבר וזה היה נפלא).

למעשה, כאשר רק יצאנו לרילוקיישן, היינו בטוחים שבעידן שלנו זה בכלל לא בעיה, כל פעם שקצת נתגעגע פשוט נתקשר להורים שלנו ונעשה שיחת וידאו בה הם יוכלו לראות את הילדים ולדבר איתם. אבל המציאות הייתה אחרת. השיחות היו קטועות, הילדים לא ממש ישבו וסיפרו על היום שלהם אלא בעיקר השתוללו וצעקו או סתם לא התעניינו (היום גפן בן חמש ונוגה בת רבע לשלוש, אז הם היו קטנים יותר והקטנה למשל בכלל לא דיברה עדיין). סבא וסבתא היו מתוסכלים והרגישו שהילדים שכחו אותם ושהם לא מספיק רוצים לדבר איתם… עם זאת היה לנו ברור שאנחנו צריכים לייצר זמן איכות משמעותי כדי לשמר את הקשר עם סבא וסבתא והתחלנו לחשוב על רעיונות יצירתיים.

אפשר לפתח מערכת יחסים בוידאו?

רגע לפני רשימת הרעיונות אני רוצה לספר לכם שיש הוכחות לכך שניתן לייצר קשרים ומערכות יחסים עם ילדים גם בשיחות וידאו. מחקר אחד מצא שילדים ופעוטות יכולים ליצור מערכת יחסים עם אדם שהם פגשו רק דרך שיחות וידאו ואף להמשיך את מערכת היחסים הזאת כשהם יפגשו פנים מול פנים¹. מחקר נוסף, שנעשה ממש בספטמבר האחרון (2020) לאור מגפת הקורונה, הראה שילדים בגיל 4 הבינו סיפורים באותה מידה בשלושה מקרים שונים: סיפור שהוקרא להם פנים מול פנים, סיפור שהוקרא בשיחת וידאו וסיפור מהקלטה מראש².

כלומר ניתן לייצר ולשמר מערכות יחסים משמעותיות בשיחות וידאו אבל ברור שזה לא קורה משיחות וידאו בהן הילדים בורחים, מתחבאים או משתוללים, ולכן איגדתי רשימת רעיונות וטיפים לשיחות וידאו איכותיות, המאפשרות לשמור על מערכת יחסים משמעותית והנה היא כאן לפניכם.

טיפים כלליים

תיאום ציפיות

גם עם סבא וסבתא וגם עם הילדים, לחשוב יחד כל כמה זמן הם רוצים לדבר, האם לקבוע זמן קבוע ובאיזה זמנים הילדים שבעים, עירניים ופנויים לשיחה.  

תיאום זמן מראש

כדאי לתאם מראש מתי נדבר ולא לנסות להתקשר באופן ספונטני כי זה יכול להוביל לקושי להתפנות לשיחה ולתסכול. אפשרות שיכולה להתאים לחלק מהמשפחות היא ממש לתאם מועד קבוע כל שבוע, יום ושעה בה מדברים.

התאמה לילדים (גיל ועניין)

לחשוב על פעילויות שמתאימות לגיל ולעניין של הילדים. למשל אצלנו הילדים מאוד אוהבים סיפורים ומשחקי מילים ולכן התחום הזה מאוד התאים.

התאמה לסבא וסבתא (יכולת, מוטיבציה, עניין)

גם לסבא וסבתא יש תחומי עניין, מוטיבציות שונות ויכולות טכנולוגיות שונות. חשוב להציע להם כמה רעיונות וגם לעזור להם מבחינה טכנולוגית, למשל להכין משחקים ושהם רק ידפיסו, או שיקריאו סיפור בהקלטת שמע ולא בוידאו. כשמדובר בסבא וסבתא מבוגרים מאוד אפשר אפילו להחליף מכתבים (לסרוק ולשלוח ולהדפיס, לא צריך לחכות לדואר ישראל למרות שאפשר). למשל סבתא שלי (סבתא רבה של הילדים, בת 93) שקשה לדבר איתה בוידאו כי היא לא שומעת כל כך טוב, קיבלה ממני מכתב עם סיפורים על הילדים וגם אלבום תמונות (שלחתי לאמא שלי והיא הדפיסה והביאה לה).

רעיונות לפעילויות בשיחות הוידאו:

יש רשימה ארוכה של רעיונות והיה לי חשוב לחלק אותם בין כאלו שדורשים הכנה מראש וכאלו שלא, כדי שגם אם אתם לא מסוג המשפחות שמתכוננות מראש, עדיין יהיה לכן מאגר של רעיונות.

פעילויות שלא דורשות הכנה

1. הקראת סיפור מספר שיש בבית בזמן השיחה (למשל שבוע שעבר דיברנו עם ההורים שלי לפני השינה ואבא שלי הקריא להם מספרי הילדים שיש להם בבית וכך הילדים שלי נרדמו).
2. משחק משימות, למשל סבתא וסבא נותנים משימות: תביאו כובע, תחליפו חולצה, תביאו צעצוע , תקפצו על רגל אחת, תעשו כלב מביט למטה וכו. 
3. משחקי מחבואים – שמים את הטלפון איפשהו ומי שבצד השני צריך לנחש איפה הוא
4. לשיר שירים ביחד
5. לדבר בדרך לגן או בישיבה בחצר ומסתכלים על הנוף ביחד.
6. "אני רואה משהו בצבע…" דרך הוידאו. פעם סבתא בחרה משהו ופעם הילדים
7. "מה חסר", סבתא סידרה אצלה כמה חפצים בשורה, בודקים מה יש, ואז הילדים עוצמים עיניים וסבתא מורידה את אחד החפצים, וצריך לזהות מה חסר…
8. "חם קר" – בצד אחד אחד המשתתפים מחביא משהו ובצד השני אומרים לאן ללכת ומה לעשות.
9. משחקי חרוזים ומילים (חצי חיה, חרוזים, מילים נרדפות, סיפור בהמשכים). 
10. משחקי קופסא – כל משחק קופסא שיש בו טיפה חשיבה מעבר יכול להתאים ולעניין את שני הצדדים. הילד מטיל קוביה או מסובב רולטה ומקדם את החיילים. ככה גם עובדים עם משחק זכרון. או גם משחק קלפים שלכל צד יש בבית וכל אחד מראה את הקלף שלו למצלמה (זה יכול להיות גם עם דאבל או טאקי או קלפים רגילים ולשחק "מלחמה"). 

פעילויות שדורשות הכנה (קטנה) מראש

1. לתאם מראש צלחת נשנושים ואז הילדים עושים כאילו הם מעבירים לסבא וסבתא דרך הטלפון (אצל ילדים קטנים זה להיט, אפשר גם להעביר חפצים אחרים או משחקים).
2. העברת מכתבים דרך המסך (שאפשר לכתוב מראש, לשלוח סרוק ולהדפיס): סבתא כותבת מכתב ושולחת בקובץ סרוק, ההורים מדפיסים ומביאים את זה כאילו דרך הטלפון.
3. משחק בינגו (הכנה עצמית או הדפסה של משחק מוכן), כל צד מדפיס בבית שלו ומשחקים דרך הטלפון (למשל חמותי הכינה בינגו עם תמונות של בני המשפחה המורחבת).
4. הקראת סיפורים בסרטונים או בהקלטות. סבא או סבתא מקריאים סיפור ומצלמים את עצמם בוידאו או אפילו רק מקליטים (יכול להתאים לילדים שאוהבים להירדם עם סיפור לפני השינה). הם יכולים פשוט לצלם את עצמם מקריאים וסבא וסבתא יותר טכנולוגים יכולים גם לסרוק את הספר למצגת או להכין סיפור מומצא במצגת או לעשות זום כפול בו בצד אחד רואים את הספר ובצד השני הם מקריאים. את כל אלו ההורים שלנו עשו ועדיין עושים ויש אפילו סבתא אחת מצטיינת במיוחד שכבר שלחה לנו כמעט 10 סיפורים מוקלטים בהם היא מקריאה את הסיפור והדפים סרוקים למצגת מושקעת. הסיפורים האלו הם אמנם זמן מסך אבל יש בו ערך נוסף, הם גם רואים ושומעים את סבא וסבתא שלהם וגם שומעים סיפור.
5. חוג סבתא – בישול או יצירה למשל. מתאמים מראש את החומרים הנדרשים ועושים יחד דרך המחשב. חוג יכול להיות חד פעמי וגם יכול להיות חוג בימים ושעות קבועות.

אשמח שתכתבו בתגובות אם משהו מהטיפים והרעיונות שכתבתי כאן עזרו לכם לחזק ולשמר את הקשר עם סבא וסבתא או עם קרובי משפחה אחרים ואם יש לכם רעיונות נוספים שעובדים לכם.  

ענת סרי היא אמא לשניים וגרה בדרום אפריקה ברילוקיישן. ענת עוסקת בעיצוב זמן – מנחה סדנאות ומלווה תהליכים אישיים. בנוסף ענת היא בלוגרית מתחילה הכותבת על רילוקיישן, אמהות וניהול זמן מנקודת המבט שלה, המשלבת סיפורי חיים, ידע מבוסס וטיפים. בהכשרתה ענת היא עובדת סוציאלית עם תואר שני וחוקרת בתחום, את הכלים של העבודה הסוציאלית והמחקר היא מביאה גם לליווי בתחום ניהול זמן וגם לכתיבה בבלוג. לפייסבוק שלה, לאתר.

מקורות

1. Gaudreau, C., King, Y. A., Dore, R. A., Puttre, H., Nichols, D., Hirsh-Pasek, K., & Golinkoff, R. M. (2020). Preschoolers Benefit Equally From Video Chat, Pseudo-Contingent Video, and Live Book Reading: Implications for Storytime During the Coronavirus Pandemic and Beyond. Frontiers in Psychology, 11, 2158 לינק למאמר.
2. Myers, L.J., LeWitt, R.B., Gallo, R.E. and Maselli, N.M. (2017), Baby FaceTime: can toddlers learn from online video chat?. Dev Sci, 20: e12430. לינק למאמר

בהתאם להנחיות הממשלה החנויות חזרו לפעול. ניתן למדוד את המנשאים שלנו, לרכוש ולקבל הדרכה ראשונית בחנויות ואצל המשווקים המורשים שעובדים איתנו. עם חלק מהמשווקים יש לתאם מראש ביקור. אנו ממליצות ליצור קשר עם החנות טרם הגעתכם, לוודא מהם נהלי הביקור העדכניים ומה המלאי הזמין בחנות.

חנויות ומשווקים באיזור הצפון

רק בלידה האחרונה והחמישית שלי נרשמתי לקורס הכנה ללידה. יותר נכון, בהריון הראשון הלכתי לקורס חינמי כזה, שהרגשתי כבר כשהייתי בו שלא תורם לי יותר מידי. רק אחרי שעברתי קורס איכותי אני יכולה להכות על חטא ולומר שלעובדה שלא עברתי כזה בהריון הראשון היתה כנראה השפעה מכרעת על ההיסטוריה המיילדותית שלי.

לידה טובה היא השער להורות טובה

לידה טובה היא לאו דווקא לידה טבעית עם ציוציי ציפורים, אלא לידה שנתפסת ונצרבת בזיכרון כטובה, מעצימה ולא טראומטית.
מעבר לעובדה שיש בקורס ידע מעשי חשוב, יש בו המון הכנה נפשית וזוגית ללידה ולימים שאחריה. הרי אנחנו משקיעות כל כך הרבה זמן בהריון בבדיקות, בבירורים על ציוד, ולפעמים שוכחות שהדבר הכי חשוב הוא שנצא מהלידה לתחילת ההורות בצורה מיטיבה, בכוחות לטלטלה הגדולה שעומדת להגיע.

בקורס הכנה טוב תלמדי להכיר את עצמך ואת בן או בת זוגך, תלמדי על גופך ואיך להשתמש בידע מחקרי ובידע עתיק ומסורתי כדי שהלידה שלך תהיה הטובה ביותר שיכולה להיות. וגם תטעמי מרגעי ההורות הראשונית עם הכנה להנקה, החתלה, חיסונים והחלטות הוריות נוספות.

ואולי הכי חשוב – זה המקום לרכוש חברות שנמצאות בדיוק במצבך, שיעבירו איתך את חופשת הלידה שלך. לפעמים גם נרקמות שם חברויות ארוכות שנים.

איך בוחרות קורס טוב? חמש שאלות שכדאי לבדוק לפני שמחליטות איפה להשקיע זמן וכסף

אלה שאלות שכדאי לבחון לאורן את הקורסים הזמינים באיזורכם. לכל אחת ולכל זוג יהיו דגשים שונים וסדר עדיפויות שונה, אבל כדאי להקדיש מעט זמן ולבחון את כל חמש השאלות האלה לפני שמחליטות לאן ללכת.

1. מי מעבירה את הקורס ומי בנתה אותו?

תבדקי מי מעבירה את הקורס, מה ההכשרה שלה והאם את מתחברת לגישה שלה. הכוונה היא לא מישהי שתספר לך את מה שאת כבר יודעת, אלא שתרגישי איתה בנוח. הקורס עלול להעלות הרבה פחדים ורגשות שונים ואת צריכה להרגיש בנוח, שאת יכולה להעלות כל נושא ללא חשש. הכשרה היא לא תמיד פורמלית, לא בהכרח מיילדת תעביר קורס מוצלח מדולה, אבל כן צריך שיהיה לה ניסיון והכשרה בתחום. בנוסף בדקי האפ מי שמעבירה את הקורס גם בנתה אותו, או שהיא "קבלנית משנה" או פרילאנסית שמעבירה תכנים שמישהי אחרת בנתה. תמיד תעדיפי קורס שמועבר על ידי מי שבנתה אותו. זה מבטיח ידע עמוק יותר, רצף והיגיון פנימי, חיבור לתוכן, ומענה לשאלות שלך.

2. האם הידע שמועבר הוא רחב ובלתי תלוי או שאקבל מידע מתוך פרספקטיבה של מקום עם נהלים ספציפיים או אג'נדה מסויימת?

1. וודאי שבקורס את מקבלת מידע רחב ומהיימן על נהלים שונים בלידה ונחיצותם, כולל האם מדובר בפרוטוקול של בית חולים ספציפי או בהנחיות רחבות יותר. וודאי שאת נחשפת לגישות שונות ומגוון דרכים להתנהלות במהלך הלידה. כל זה כדי שתוכלי בזמן אמת לבחור בצורה מושכלת ומתוך היכרות וידע מה מתאים לך ולמה את מסכימה, ומה אינו נחוץ ואת בוחרת לוותר עליו, גם אם הצוות מציע. כמו כן זה יאפשר לך להיות גמישה ולמצוא את הדרך המיטיבה לך אם תנאי הלידה ישתנו ממה שציפית או חלמת עליו.

3. כמה אני קרובה ללידה והאם זה באמת משנה?

לעולם לא מאוחר מידי. גם אם זו לא הלידה הראשונה שלך, גם אם לא היית מרוצה מהלידה הקודמת, גם אם את בחודש שמיני. מניסיון- לקבוע עם דולה בשבוע 37 זה בהחלט מאתגר אבל אפשרי, ויכול להשפיע בצורה דרמטית לטובה על הלידה שלכן. עם זאת, כמובן שאין מה להתחיל קורס שנפגשים בו אחת לשבוע אם את בשבוע 38 או גם 36. במקרה כזה העדיפי קורס מותאם אישית או אינטנסיבי יותר. אידיאלית רצוי להתחיל הכנה ללידה שהיא קורס קבוצתי בן מספר מפגשים בשבועות 30-32, כך יש מספיק זמן לעכל את המידע ולהיערך ללידה. הכנה פרטנית או אינטנסיבית יותר (ישנם קורסים שהם למעשה חמישי-שישי מרוכזים) ניתן גם לעשות קרוב יותר ללידה.

4. האם מדברות גם על מה שקורה אחרי הלידה?

בדקו שהקורס לא מתרכז רק בלידה אלא גם עוסק בהורות הראשונית, באופני האכלה שונים, בהכנה ראשונית להנקה, בטיפול בתינוק- איך רוחצים ומלבישים אותו, איך מחליפים לה חיתול – הן מבחינת נהלי בית החולים (משחת עיניים, חיסונים, הפרדה כן/לא) והן בבית, ונותן כלים וידע להתמודדות הראשונית עם תינוק חדש. רצוי מאוד שגם תהיה התייחסות רגשית ופרקטית לתקופה הראשונית של משכב הלידה ולהתמודדות לבד בבית עם תינוק. זו תקופה מאוד מאוד מאתגרת ומציפה, וגם אם תזכרו ותיקחו איתכם טיפ אחד או שניים הם יכולים לעשות שינוי משמעותי.

5. מה המקום של בן או בת הזוג בקורס?

בן או בת הזוג הם שותפים מלאים בקורס ובמהלך הלידה. את אמנם היולדת, לא הם, אבל הם יכולים וצריכים לתמוך בך, לדעת מה את רוצה, להזכיר לך כמה את מדהימה ומה את יכולה ורוצה, ולהיות משמעותיים ביותר בלידה וברגעים שאחריה. וזה מתחיל מקורס שמצפה שהם יקחו בו חלק, ומקדיש זמן וידע לשיחה על מה התפקיד שלהם, מה הם יכולים לעשות, ואיך את רוצה שהם יתפקדו.

בהתאם להנחיות התקן הישראלי/אירופאי לשימוש במנשאי תינוקות (להכניס מספר תקן), השימוש בלופיקס מתאפשר החל ממשקל של 3.2 קג. עבור תינוקות שנולדו פגים או בעלי מחלות רקע, יש להתייעץ עם הרופא המטפל לפני תחילת השימוש במנשא. ניתן בשמחה גם להתייעץ איתנו בטלפון 058-7167666 עם כל התלבטות לגבי תחילת השימוש במנשא.

עד איזה משקל המנשא מתאים?

מנשא לופיקס נבדק ונמצא מתאים לשימוש עד למשקל של 15 ק"ג. משיחות עם לקוחות, רבים ורבות משתמשים במנשא עד גיל שבעה חודשים ואף שנה. עם זאת, מרבית הנשים מוצאות שקשה להן להמשיך בנשיאה קדמית מעבר ל 6-8 ק"ג, גברים סביב 10 ק"ג. בשלב זה, בד"כ סביב גיל חמישה חודשים, רבים מעדיפים לעבור למנשא יאמו או מנשא ילקוט דומה.

המנשא מתאים מלידה?

בעיקרון כן, אבל זה תלוי בכמה פרמטרים. השימוש במנשא מלידה מיועד לתינוקות בריאים, ללא מחלות רקע, שנולדו במועד בלידה תקינה וששוקלים מעל 3.2 ק"ג. בכל מקרה אחר, פנו אלינו להתייעצות במספר 058-7167666 והתייעצו עם אנשי המקצוע המטפלים בתינוק.

האם אפשר לשאת בו תאומים?

לופיקס אינו מיועד לנשיאת תאומים אלא לנשיאת תינוקת אחת בלבד. הגב החלק ונטול עודפי הבד של לופיקס הופכים אותו לנוח במיוחד לנשיאה כפולה של תאומים- אחד במנשא לופיקס מלפנים, והשני במנשא סיני (מאי טאי) או ילקוט המותאם מלידה על הגב.

אפשר לערסל בו?

ערסול הוא אחד המנחים האפשריים במנשא לופיקס. פה תמצאו מדריך וסרטון הדרכה כיצד לערסל את תינוקכם בצורה בטיחותית. מנח ערסול דורש מעט יותר מיומנות בנשיאה, ולכן אני ממליצה להתחיל לשאת במנח בטן לבטן- עם רגלי צפרדע או רגליים בחוץ, ורק לאחר מספר פעמים לשלב ערסול בשימוש במנשא.

לא מסוכן לערסל?

ערסול הוא אכן מנח מורכב יותר, שדורש מיומנות גבוהה יותר בנשיאה. לכן ההמלצה שלי היא להשתמש בערסול לאחר צפייה בסרטון ההדרכה שלי ולאחר שנשאתם מספר פעמים בנשיאת בטן לבטן- עם רגליים בפנים או בחוץ, ואתם חשים בטחון ונוחות במנשא. בערסול חשוב מאוד להקפיד על כללי הבטיחות- חשוב שפני התינוקת יהיו גלויים בכל עת, שהסנטר יהיה מרוחק מבית החזה של התינוקת, שראש התינוקת יהיה גבוה יותר מהברכיים שלה, ויונח ממש על עצם הבריח שלכם ושברכי התינוקת יהיו מעט מרווחות ולא צמודות זו לזו. הטיפ החשוב ביותר על מנת למקם נכון בערסול הוא להכניס קודם את הטוסיק של התינוקת למנשא. ניתן לראות הסבר מפורט איך לשאת כאן. אם מקפידים על נשיאה נכונה זהו מנח בטוח לשימוש, ויש הורים רבים שבוחרים להשתמש בו ונהנים מהנשיאה בו.

שמעתי שחייבים לערסל תינוקות, זה נכון?

האמירה שתינוקות צריכים ערסול, שזה חשוב להתפתחות שלהם ועוזר להם לעבור את הטרימסטר הרביעי, נפוצה בעבר בקרב מדריכות התפתחות ילדים שונות. מקריאת מאמרים רבים בתחום והתייעצות עם פיזיותרפיסטיות, אני יכולה לומר שאין הסכמה רחבה בנושא. גם אם המנח של כפיפה קדמית והבאת הגפיים למרכז אכן משמעותית לתינוקות רכים, זהו מנח שניתן להשיג במגוון דרכים ולא דווקא דרך נשיאה במנשא במנח ערסול. העמדה שלי, כמי שהוכשרה בהדרכת נשיאת תינוקות על ידי בי"ס קלאווי הגרמני, כבעלים והיצרנית של אלבי, וכמי שפגשה והדריכה אלפי הורים צעירים לאורך השנים, היא שזו לגמרי בחירה שלכם. אתם ההורים, ואתם מרגישים בבטן שלכם האם זה מנח שמסקרן אתכם, שהייתם רוצים להתנסות בו (תוך הקפדה על כל כללי הבטיחות) או שמהתנסות קצרה נראה שהתינוק שלכם מתחבר אליו; או שאתם נרתעים, או חוששים, ונראה לכם מיותר, ולמה לסבך, בטן לבטן זה כל כך פשוט ונוח שחבל על ההתעסקות הנוספת. שתי האופציות לגיטימיות לגמרי.

מתי עוברים מערסול לבטן לבטן?

מתי שרוצים. הן ערסול והן מנח בטן לבטן – עם רגליים בפנים (רגלי צפרדע) או בחוץ מתאימים מלידה עבור תינוקות בריאים שנולדו במועד במשקל תקין, ושוקלים מעל 3.2 ק"ג. פה תמצאו הנחיות לשימוש במנח בטן לבטן עם רגליים בחוץ לתינוקות קטנטנים.

האם המנשא מתאים לאנשים במידות גוף שונות?

מנשא לופיקס מגיע במידות כדי לאפשר התאמה מושלמת ללא צורך בכוונונים, קשירות או שינויים. זה מנשא פשוט פשוט, שרק צריך ללבוש ולהכניס את התינוק. למנשא חמש מידות המכסות טווח רחב של גדלים ומבני גוף, ונותנות מענה לכל קשת המידות שבין 32 ל 56. שימו לב שהיות והמנשא ממוקם בעיקר על בית החזה של הנושא, לעיתים נראה כי אנשים הנראים במידות שונות מאוד למעשה משתמשים באותה מידת מנשא.

איך אני יודע שהמידה של המנשא מתאימה לי?

בעיקרון, מידת המנשא המתאימה לך זהה למידת החולצה שאתם לובשים. המנשא צריך להיות הדוק מאוד והוא מתאים את עצמו לגודלו של התינוק. כאן ניתן לקרוא טיפים לבדיקה כי המנשא מתאים לכם.

איך אני יודעת שהתינוק מונח נכון במנשא?

כלל אצבע הוא שהתינוקת צריכה להיות במרחק נשיקה, כלומר היא ממוקמת עליכם כך שניתן פשוט להרכין ראש ולנשק את קודקודה. הבד צריך לכסות את כל חלקי התינוקת פרט לראשה אם היא ערה, ולהיות מתוח וללא קפלים או קיפולים. מעבר לכך לכל תנוחה יש את הטיפים שלה, עליהם תוכלו לקרוא כאן. כאן תוכלי למצוא מאמר וטיפים בנושא.

האם אפשר לשאת עם הפנים החוצה?

המנשא מתאים לנשיאה במנחים בטן לבטן עם רגלי צפרדע, בטן לבטן עם רגליים בחוץ וערסול. כאן ניתן לקרוא הסבר ולראות סרטונים על מנחי הנשיאה האפשריים. המנשא אינו מיועד לנשיאה עם הפנים החוצה, ואני לא ממליצה על המנח הזה. כאן ניתן לקרוא למה, ואיך כדאי לשאת אם אתם חשים שהתינוקת שלכם מעוניינת לראות יותר מה שקורה מסביב.

אפשר לשאת עם מנשא לופיקס על הגב?

מנשא לופיקס אינו מיועד לנשיאת גב. מסוכן לשאת במנשא העשוי מבד אלסטי על הגב, וכאן יש הסבר נרחב יותר. אם אתם מעוניינים לשאת על הגב, ניתן לעשות זאת במנשא יאמו או באביב בדגם הילקוט.

אילו צורות משלוח יש?

ניתן לקבל את המנשאים שלנו במשלוח עם שליח עד הבית.

כמה זמן לוקח לחבילה להגיע?

אנחנו מתחייבים לשבעה ימי עסקים החל מקבלת ההזמנה שלכם אצלנו (לנסח מחדש לפי התקנון). עם זאת, בדכ זמני המשלוח קצרים יותר ועומדים על 2-3 ימי עסקים.

אפשר לקבל את החבילה בדואר רשום?

את המנשאים והמוצרים שלנו אנחנו שולחים עם חברת תפוז שליחויות. ניתן לקבל את המוצרים במשלוח עם שליח עד הבית. בעקבות זמני משלוח לא יציבים אנחנו לא עובדים עם הדואר.

יש איסוף עצמי?

כרגע לא מתאפשר איסוף עצמי מהמשרדים שלנו, אך יש אפשרות למשלוח חינם.

איך לכם איזה חנות שאפשר לבוא רגע למדוד?

כרגע לא ניתן להגיע למדוד אצלנו ולקבל הדרכה פנים אל פנים. ניתן לקבל הדרכה בשיחת וידאו או בזום ברכישת מנשא, וכן ניתן לרכוש אצל אחת המשווקות המורשות שלנו, שרובן מאפשרות מדידה וקבלת הדרכה במקום.

מתי עוברים מערסול לבטן לבטן?

בטן לבטן הוא מנח שמתאים ממש מלידה. ניתן לשאת הן בבטן לבטן עם רגלי צפרדע והן בבטן לבטן עם רגליים בחוץ מהרגע הראשון שבו ניתן להשתמש במנשא. הסבר על נשיאה ברגלי צפרדע ניתן למצוא פה, ונשיאה עם רגליים בחוץ, כולל הנחיה איך להתאים את המנשא למפתח של תינוק בן יומו ניתן למצוא פה .

מתי אפשר לשאת בפיסוק?

מנח בטן לבטן עם רגליים בחוץ הוא מנח המתאים מלידה, או מהרגע שבו ניתן לשאת את התינוק במנשא. פה תמצאו הנחיות כיצד לשאת בבטן לבטן תינוק קטנטן, וכיצד להתאים את המנשא לרוחב הפיסוק שלו כדי לשמור על הפיסוק הטבעי שלו.

צריך לכסות את הראש?

תינוקות בד"כ לא אוהבים שמכסים את ראשם כאשר הם ערים. ניתן ורצוי לתמוך בראשם כאשר הם נרדמים. ניתן לכסות את ראשם ברצועת הבד החיצונית במנשא לופיקס או בחלק הניו בורן של אביב, או בכובע של היאמו או אביב ילקוט.
תינוקות בני יומם זקוקים לתמיכה בראש, אבל אם תחשבו על האופן שבו נושאים אותם בידיים, תמיכה בעורף בד"כ מספקת לתמיכה בראש. גם במנשאי הניו בורן שלנו- אביב ולופיקס, ניתן לתמוך בראש של התינוק באמצעות הרצועות, או לתמוך בעורף שלו בשלב מעט מאוחר יותר ולאפשר לו ללהרים את הראש ולהתבונן בכם ולחזק את חגורת הכתפיים שלו.

מה זה אומר צורת M?

צורת M היא כאשר הטוסיק של התינוקת נמוך יותר מהברכיים שלה. להסבר נרחב יותר קראו פה. כאשר התינוקת במנח M, הטוסיק שלה שקוע והברכיים חופשיות להתקפל היא שומרת על המנח הטבעי שלה, והירכיים נמצאות במנח טבעי ונכון בתוך מפרק הירך (האגן). כך אנו בטוחים שהמנח נכון ושהיא לא נמצאת בפיסוק יתר.

אפשר לכבס במכונה?

אפשר בהחלט לכבס במכונת כביסה. יש לכבס בתוכנית עדינה, עד 30 מעלות, ללא השרייה, עם חומרי הכביסה הרגילים שלכם. אין להשתמש בחומץ או בחומרי הלבנה. לייבש פרוש בצל ולא לגהץ. רצוי להשתמש באבקת כביסה ולא בג'ל לשמירה מיטבית על המנשאים.

אפשר לייבש במייבש?

לא. יש לייבש את המנשא פרוש בצל.

יש על המנשא אחריות?

כמובן. אני מעניקה אחריות על המנשא לתקופה של שנה, למעט מקרים של בלאי או קרע כתוצאה משימוש לא נכון. אם יש פגם כלשהו במנשא פנו אלינו בטלפון 058-7167666.

איך לכבס את המנשא?

אפשר לכבס את המנשא ביד, אך ללא השרייה, או במכונה בתוכנית עדינה עד 30 מעלות. יש להשתמש בחומרי הכביסה הרגילים שלכם, ללא חומץ או חומרי הלבנה. רצוי להשתמש באבקת כביסה ולא בג'ל.

איך להתאים את המידה?

ניתן להשתמש בטבלת המידות שלנו כאן. טיפים להתאמה מיטבית של המנשאים ניתן למצוא כאן.

המנשא עוזר בהרדמות?

ב-רור. תינוקות ופעוטות מאוד אוהבים להירדם במנשא, וחום הגוף, קולות הנשימה ופעימות הלב שלכם עוזרים להם לישון שינה עמוקה וארוכה יותר. כמובן, שכמו כל דבר, זה לא תקף לכולם. כמו כן, אם התינוק כבר מאוד עייף, ייתכן שהוא יתנגד דווקא ולא ירצה להיכנס למנשא. קצת ניעות, טפיחות עדינות על הגב או הטוסיק וקולות עמוקים או המהומים יעזרו לו להרגע ולהירדם.
טיפ של אלופים- במנשא יאמו או אביב ילקוט, מאוד עוזר להכניס את ידי התינוק לתוך גב המנשא, ולא לאפשר להם להוציא אותם ממעלה. זה עוזר לתינוק להתכנס ולהרפות.

יש הגבלת זמן לשימוש במנשא?

באופן עקרוני, לא. תינוקות יכולים להימצא במנשא במשך שעות ארוכות מידי יום. עם זאת, כל עוד הם ערים יש להוציא אותם מהמנשא אחת לשעה וחצי-שעתיים, ולוודא שאין צורך להחליף חיתול, שהם לא רעבים או צמאים ולאפשר מעט חילוץ איברים להם ולכם. אם אתם מערסלים, זה זמן מצוין להחליף צד. אם התינוק ישן, יש לגעת בו מידי 20-30 דקות, לוודא שפניו גלויות ולא צמודות לגוף ההורה הנושא, לנשוף מעט על פניו או לגעת בידיו/רגליו ולוודא שהוא מגיב למגע.

איך מחזירים מנשא?

את כל הפרטים איך להחזיר אלינו מנשא ניתן למצוא פה.

מה אם המידה שבחרתי לא מתאימה לי?

אין בעיה. קודם כל כדאי להסתכל במדריכי הנשיאה וסרטוני ההדרכה שלנו, כי המידה המתאימה יכולה להרגיש בהתחלה צפופה מידי. המנשא צריך להיות הדוק מאוד ולהרגיש כאילו לא ברור איפה בכלל יכנס פה תינוק. ניתן ורצוי לשלוח לנו תמונות שלך עם המנשא ולהתייעץ, בוואטסאפ במספר 058-7167666. את כל הפרטים של איך לבצע החלפה ניתן למצוא פה.

היכן אפשר לקבל הדרכה על המנשא?

אנחנו מציעות שירות של הדרכת וידאו לשימוש במנשא עבור כל הלקוחות שלנו. בנוסף חלק מהמשווקות שלנו מציעות שירותי הדרכה פנים אל פנים. כאן אפשר לראות מי מציעה הדרכות (לינק). [לחשוב שוב על הניסוח פה]

אפשר לקנות מנשא מתנה?

כמובן! ניתן להזמין שובר מתנה כאן. אנחנו ניצור קשר עם מקבלי המתנה בתוך שני ימי עסקים ונעזור להם לבחור את המידה המתאימה להם ואת הצבע/דוגמא הרצויים. גם במנשא מתנה, כל עוד לא בוצע בו שימוש והוא לא עבר כביסה, ניתן להחליף את מידת המנשא לפי ההנחיות פה.

מבת למדתי טריק גאוני ונוח במיוחד לתקופת חופשת הלידה- תבשיל בצנצנת.
מכינים בצנצנת, ורצוי בכמה וכמה צנצנות, ערכות להכנה מהירה של תבשיל. אפילו אפשר לכתוב את ההוראות על הצנצנת, זה ירד בשטיפה או במדיח אחכ. תערובות שונות של דגנים, קטניות שלא דורשות השרייה, תבלינים והפתעות לפי טעמכם. את התערובת שמים בסיר, מוסיפים מים ואם משקיעים גם ירק חתוך. כל התבלינים כבר בפנים. אחרי בישול לא ארוך מתקבל תבשיל בריא, מזין ומפנק, וזה לקח אותו זמן ומאמץ כמו להזמין פיצה.

מה מתאים להיכנס לצנצנת?

דגנים- קינואה, כוסמת חומה או ירוקה, בורגול, גריסים, אורז מלא או לבן.
קטניות- מש ועדשים בשלל צבעים- כתום, ירוק, שחור, מנומרות, צהובות. צריך לבחור בקטניות שניתן לבשל ללא השריה מוקדמת.
ירקות מיובשים- עגבניות (בדכ הן רק לחות אז שימו לב שלא יתעפש), בצל, פטריות מסוגים שונים- פורצ'יני, שיטאקי.
אגוזים, גרעינים וזרעונים שונים יכולים להוסיף הרבה. גם ערמונים אפשר להוסיף וזה כיף ומפנק.

תתחילו מהשילובים שבת שמחה לחלוק איתנו או ממה שאתם מכירים והכנתם בעבר (מג'דרה? דאל עשיר?). תתנסו, תבינו מה עובד לכם ומה פחות, והשילובים אחר כך אינסופיים. אפשר להכין מתבשיל אחד כמות שתספיק לכמה צנצנות או מגוון צנצנות בטעמים שונים, מה שבא לכם.

כיף גם להכין את הצנצנות האלה עם הילדים הגדולים יותר בהתאם למה שהם אוהבים. הם אוהבים למדוד ולערום את השכבות בצנצנת לפי הצבעים השונים. בהתאם לגיל הם גם יכולים להשתתף בהכנת התבשילים, בהוספת המים, חיתוך הירקות וכו.

בת צמחונית, ולכן אלה המתכונים שהיא חלקה איתנו. כמובן שניתן גם להוסיף לתבשילים קוביות של בשר, נתחי עוף (פרגיות יהיו מצויינות) או כרעיים, וכו. צריך רק להתאים את זמן האפייה או הבישול. וברוח הקלילות והמהירות- אפשר בהחלט לוותר על סגירה מוקדמת של הבשר. אם להיות ממש כנים, ההבדל בטעם לא כזה משמעותי.

הנה כמה מהמתכונים של בת

קדירת אורז בתנור

הצנצנת מכילה

1 כוס אורז עגול מלא
1/2 כוס מש (אפשר עדשים שחורות במקום)
חופן שקדים (אפשר אגוזים במקום)
עלה דפנה
1 כפית מלח
1/2 כפית כורכום
1/2 כפית כמון
1/2 כפית פפריקה מתוקה/חריפה

הוראות הכנה כתובות על הצנצנת

לחמם תנור ל 180 מעלות. לשים את התערובת בקדירה (אפשר גם בכלי פיירקס ולכסות בנייר כסף) ולהוסיף:
2 עגבניות חתוכות לפרוסות
3 שיני שום חתוכות לחצי
2 כפות רוטב סויה
2 כפות שמן זית
2.5 כוסות מים רותחים

לשים בתנור מכוסה למשך שעה עד שעה ורבע.

תבשיל מהיר

הצנצנת מכילה

1/2 כוס קינואה
1/2 כוס כוסמת ירוקה
1/2 כוס עדשים כתומות
חופן גרעיני חמניה (או דלעת)
1 כפית עלי חילבה מיובשים (אם יש..)
1 כפית מלח
1 כפית כורכום
1/2 כפית זרעי כמון
1/2 כפית גראם מאסאלה (אפשר קארי או בהרט) 

הוראות הכנה כתובות על הצנצנת

לשים את התערובת בסיר, להוסיף שלוש כוסות מים ולהדליק את האש.
עד הרתיחה, לחתוך לקוביות ולהוסיף שניים או יותר מתוך הירקות הבאים:
קישוא, בטטה, עגבניה, שעועית ירוקה, ברוקולי

כשהמים רותחים להנמיך את האש, לכסות ולבשל למשך 15-20 דקות

תבשיל גריסים ופטריות

הצנצנת מכילה

1 כוס גריסים
1/2 כוס עדשים שחורות
חופן של פטריות שטאקי ופורצ'יני מיובשות וחתוכות (כדאי להוריד לשטאקי את הרגל כי היא יוצאת קשה)
עלה דפנה
1/2 כפית כמון
1/4 כפית קינמון

הוראות הכנה, כתובות על הצנצנת

לשים את התערובת בסיר, להוסיף שלוש וחצי כוסות מים ולהדליק את האש.
עד הרתיחה להוסיף:
3 כפות רוטב סויה
2 כפות שמן זית
1 כף סילאן
1 כף מיסו (אפשר למוסס בעזרת חלק מהמים)
לחתוך לקוביות ולהוסיף שניים או יותר מתוך הבאים: טופו, כרישה, גזר, תפ"א, דלורית, כרובית

כשהמים רותחים להנמיך את האש, לכסות ולבשל למשך 50-60 דקות

אם הבנתם את המוטיב החוזר במתכונים פה, אני מאוד אוהבת לחקור את ההגיון שמאחורי המתכון. כשאני מחליטה להכין משהו חדש, או לשפר מאכל שאני אוהבת להכין, אני מתחילה קודם כל מחיפוש בקרוב ל 100 ספרי הבישול שיש לי (על האוסף הזה, כולל ספרי וינטאג מקום המדינה, אספר בעתיד) או בגוגל. אני פותחת עשרות מתכונים ומתחילה לזהות מה הקוים שדומים ביניהם ובמה הם שונים. אני מנסה להבין מה ההגיון שעומד מאחורי המתכון, למה יותר או פחות נוזלים, איך המינונים השונים משפיעים, מה מהותי ומה קוסמטי כי בכל זאת, צריך לייצר שינוי כדי לשווק מתכון חדש.

ועדיין, בסוף בסוף, אחרי שבחרתי מתכון או יצרתי לי מתכון משלי מכל מיני חלקי מתכונים, בסוף תמיד תוך כדי אני מכניסה שינויים לפי איך שהבצק מרגיש ביד או איך שהתערובת מתנהגת או התבלינים שהיד שלי באופן אוטומטי לוקחת. לפעמים הייתי רוצה להצליח ללכת לפי מתכון מההתחלה ועד הסוף בלי לסטות ממנו, ולטעום באמת איך הוא אמור לצאת.

אז כשרציתי להכין פיצה, הגעתי במחקר ארוך ומסועף לבצק הזה, שמבוסס על מתכון של ג'ים לאהיי מניו יורק שהביא לעולם את בשורת הלחם ללא לישה. וגם פה- זה בצק שאמורים רק לערבב בכף ולהניח לו לשעתיים, ללא לישה ומקבלים בסוף בצק נהדר. אבל לא יכולתי שלא לשחק איתו קצת. אז אני מוסיפה לפעמים קצת יותר מים, ומכפילה את כמות המלח, ואפילו לשה אותו לעשר דקות במקום להתפיח לבד לשעתיים, אם אני צריכה להכין פיצות מעכשיו לעכשיו, כשהילדים רעבים. אם לשים במיקסר, כל התהליך לוקח גג חצי שעה מקמח ועד פיצה מוכנה. הילדים שלי מאוד אוהבים שאני מכינה להם פיצה, ומאוד מאוד אוהבים לעזור. כשיש לנו זמן כל אחד מקבל חתיכה קטנה של בצק ומכין פיצה אישית. כשאין לי כוח להתעסקות, אני מכינה פיצה גדולה וכל אחד מקבל רבע עם התוספות לבחירתו. רותי כמובן לא נותנת לי להתקרב למיקסר בלי שהיא תדרוש לשבת על השיש לידי ולעזור.

עוד שתי הערות

1. גבינה- מוצרלה זו גבינה שמתנהגת נהדר כשממיסים אותה, אבל היא קצת תפלה. אם משתמשים בה אני מוסיפה תמיד קצת מלח מעל או מגררת פרמזן לפני התנור. גבינה צהובה עובדת מעולה, ויש אותה כמעט בכל בית אז תשתמשו בה בכיף.
עוד נקודה קריטית לגבי הגבינה- היא צריכה להשחים. גבינה שרק נמסה מרגישה מאוד כבדה ושומנית ולא נעים לאכול אותה. ברגע שהיא מקבלת צבע ומשחימה, אפילו מעט, היא נהיית הרבה יותר קלילה. וכמובן שבזכות אפקט מיארד (שאסביר עליו בהרחבה בעתיד) היא מקבלת טעם הרבה יותר עשיר ומורכב, וטעים, שזה בסוף מה שאנחנו רוצים.

2. רוטב- ניסיתי המון המון וריאציות. תקופה ארוכה בישלתי רוטב עם בצל ועגבניות טריות וטחנתי. פעם אחת מיהרתי מאוד והשתמשתי בפסאטה, שזה עגבניות מרוסקות טחונות לרוטב חלק, שקונים בבקבוקי זכוכית. וואלה, הסתבר שזה הרבה הרבה יותר מוצלח, ופתאום הפיצה לא הרגישה ביתית אלא ממש ברמת פיצריה. וזה גם יותר קל אז אין איך לנצח את זה.

אז למתכון

מצרכים

500 ג קמח, שזה 3.5 כוסות קמח רגיל. אפשר כמובן להשתמש בקמח פיצה או לחם, וגם קמח מלא יעבוד פה. לקמח 80% אפשר לעשות המרה 1:1, בקמח מלא לגמרי צריך להוסיף קצת נוזלים.

2.5 כפיות שמרים יבשים

חצי כפית סוכר

כפית-כפית וחצי מלח

300 מל או כוס ורבע עד כוס וחצי מים חמימים.

הכנה

אם נצמדים לגישת הבלי לישה זה הכי קל. מערבבים את כל החומרים יחד בקערה – עדיף עם כף עץ כי הבצק מרגיש מעט יבש. מערבבים רק עד שיש בצק, לפעמים עוזר בסוף לאחד עם היד. מכסים במגבת נקייה ושמים בצד למשך שעתיים. זה לגמרי בסדר שהבצק מרגיש יבש, ואפילו כמעט קשה להפוך אותו לגוש אחיד. אחרי ההתפחה הוא מתאחד והופך לבצק סופר נוח. אפשר כמובן גם להכין בבוקר, להכניס למקרר ואחהצ/ערב להוציא, לתת כמה דקות שיגיע לטמפרטורת חדר ויש לכם בצק מושלם.

אם משתמשים במיקסר – פשוט שמים את כל המרכיבים בקערת המיקסר, ולשים עם וו הלישה (זה שנראה כמו בורג) למשך עשר דקות. אל תתפתו להוסיף עוד המון מים, חכו קצת ותנו ללישה לעבוד. אחרי שהבצק מוכן נותנים לו לנוח עשר דקות בזמן שמכינים את התוספות וזהו.

להכנת הפיצה

מחממים את התנור לחום הגבוה ביותר שיש לו, 250 בדרך כלל. אם יש לכם אבן שמוט, הכניסו אותה לתנור. אם אין ויש כוח להשקיע, השאירו באמצע התנור תבנית תנור ריקה הפוכה.

מרדדים שליש מהבצק, הכי קל לרדד ישירות על נייר אפייה. אני מרדדת דק יחסית, כי זה הסגנון שאנחנו אוהבים.

מורחים פסאטה על הבצק. לא מטביעים אותו ברוטב, רק שהכל יהיה מכוסה, אבל צריך לראות עוד את הבצק מבעד לעגבניות.

מפזרים גבינה מגוררת. הדרך הכי נוחה שמצאתי לפיזור אחיד הוא להרים חופן גבינה ביד ו"לפורר" את הגבינה מעל הבצק תוך כדי תנועה סיבובית מעליו.

מפזרים תוספות. אצלנו הכי אהוב כמובן זיתים ירוקים, אבל לאחרונה יש נטייה לבולגרית. שימו מה שאתם אוהבים כמובן, ואל תחששו לנסות כל מיני שילובים מפתיעים.

את נייר האפייה עם הבצק מניחים על תבנית התנור החמה בזהירות. אופים למשך 8 דקות.

כשאני ושחר עברנו לגור יחד בדירה הראשונה שלנו, דירה קטנטנה בבת גלים, הוא איתגר אותי להכין פנקייקים אמריקאיים. פנקייקים עבים, תפוחים, אווריריים, בקושי מתוקים. פנקייקים מהזכרונות שלו מהשנה שבילה כילד בארה"ב, של דיינרים קלאסיים עם רוטב "בטעם מייפל" וסירופ שוקולד וכוסות שתיה במילוי חוזר אינסופי.

ניסינו כל מיני מתכונים. חלק השיגו את האווריריות דרך הקצפת חלבונים, חלק דרשו רוויון. יצא טעים כמובן אבל הרבה יותר מידי טרחה לשבת בבוקר בכיף. ואז מצאנו את המתכון הזה, המתכון המושלם. מתכון פשוט, ממצרכים יומיומיים, שמניב פנקייקים עבים, אווריריים, וממש טעימים. המתכון המקורי עבר קצת גילגולים והפך פשוט עוד יותר בלי לפגוע בטעם.

כשנולדו הילדים שלנו, הפנקייקים הפכו למנהג הקבוע של ימי שבת בבוקר, וכל ילד בתורו נהנה למדוד כמויות, לערבב ולבחוש את הבלילה. זה מתכון שבאמת קל וכיף להכין עם ילדים כי הוא עמיד וגמיש ויסתדר בשמחה גם אם ישפך פנימה עוד טיפה קמח. הוא גם מסתגל בקלות לקמחים מלאים למיניהם (בתוספת מעט נוזל) ולחלב צמחי, אבל אנחנו תמיד חוזרים לגרסא עם החלב והקמח הלבן, בתור פינוק של שבת.

אז למתכון

מצרכים

כוס קמח תופח או כוס קמח וכפית אבקת אפייה
4 כפות סוכר
חצי כפית או קורט מלח
ביצה אחת
כוס חלב
וזהו. זה באמת כל כך פשוט.

הכנה

בקערה מערבבים את המרכיבים היבשים. מוסיפים את הביצה והחלב ומערבבים בכף או במטרפה עד שהבלילה אחידה. היא סמיכה יחסית, וזה ממש בסדר.

מטגנים על חום בינוני. כשמופיעות בועות הופכים. אפשר להסתפק בשימון המחבת רק לפני הפנקייק הראשון.

אוכלים עם מייפל (הפעם אמיתי ולא סירופ בטעם), רוטב שוקולד, ריבה, סוכר וקינמון, רוטב טופי או כל מה שאוהבים.

בתיאבון!

יש הפסקה בגשם, קר בחוץ וחושך של חמש אחרי הצהריים. אתם ליד הדלת בבית שלכם או ביציאה מבית אחר. אתם אומרים: "תלבש מעיל ונצא." והילד: "לא רוצה מעיל". אתם כבר גמורים מהיציאה- עברתם עוד משחק אחרון וגם משחק אחרון ודי. עברתם לא הנעליים האלה, רוצה את האדומות, איך הנעליים הגיעו כל-כך עמוק מתחת לספה? גמורים.

פה, התגובה הטבעית, הראשונית שלנו היא או להוריד את הראש בייאוש או להרים את הראש לעמדת קרב. ואז המשפטים הטבעיים: בבקשה, קר מאד בחוץ. לא! אתה תהיה חולה. לא! כמה קשה זה ללבוש מעיל? לא! אם לא תלבש מעיל לא נבוא לפה יותר! לא! תלבש מעיל עכשיו!!!, הולכים!, אבל אחרי זה כשיהיה לך קר, אל תבוא אלי! – ככה תלמד.

אני חושב שהרבה חוכמה הורית יש בלהגיד מהתחלה:
בסדר, המעיל אצלי ביד. אם קר לך תבקש.

מה מסתתר מאחורי התשובה הזו?

הדבר הסביר שיקרה – תצאו, יהיה לו קר והוא יבקש את המעיל. במקום ריב טיפשי, אין פה סיפור ואתם באוטו רגועים ושמחים.
וגם, בפעם הבאה אולי הוא ילבש מעיל בקלות – ואם לא, אז אולי בפעם השלישית.

וגם, לימדתם אותו להקשיב לגוף שלו. ילד צריך לחוות את העולם, גם חלקים נעימים וגם פחות. במקרים לא מסוכנים, כמו הקור בארץ,  עדיף ללמוד מהחיים ולא מהסברים. זה יותר נעים, פחות דורש להתקפל מול מבוגרים, ואנחנו לא צריכים לחפור כל הזמן- אם אנחנו חופרים פחות, כולם מרוויחים.

וגם, הוא ירגיש קור, יבין שזה לא נעים ויבקש מעיל. לנו זה אולי נראה טיפשי- כי אמרנו לו מהתחלה וזה ברור, אבל בעיניו הוא פתר בעיה. ומה יותר חשוב מללמד איך לפתור בעיות. בעיננו אולי, יותר חכם לפתור בעיות לפני שמגיע הכאב, אבל בעיניו כשאנחנו בבית החם, עדיין אין בעיה.
– ללבוש מעיל בבית זה להקשיב להורים
– ללבוש מעיל בחוץ זה לפתור בעיה.

עוזרים ולא מטיפים

וגם, התרחיש הזה שם אותנו בעמדה של עוזרים בזמן בעיה ולא מטיפים או מענישים. אם לחשוב קצת על העתיד – יש הורים שטוענים שהמטרה שלהם בחינוך הוא שכשהילד יהיה נער ויקלע באיזה לילה לאיזה מקרה שהוא לחוץ, כנראה אחרי שהוא עשה משהו לא בסדר- אז הוא יתקשר אלי שאעזור לו. אם ניתן לו לחוות בעיות קטנות, ונעזור בשמחה אולי נצליח ללמד אותו את זה.

וטיפ קטן לסיום

עדיף להציע את הפתרון הזה לפני שרבים ולא בסוף ריב. ילדים כמו מבוגרים, הרבה פעמים יעדיפו לקפוא מלהראות שהם טעו בוויכוח – וזה יכול להיגמר בארבעים מעלות חום וילד מפורק על הספה. שיהיה חורף נעים.

שההורים שלהם שם כשהם צריכים אותם. שכשהם בוכים מישהו עונה לצרכים שלהם. שמותר לנסות דברים.

אל תפחדו שהם יתרגלו, שהם לא יהיו מסוגלים לבד. יהיה מספיק זמן גם לזה.

אבל הם נרדמים רק בידיים…

אם הם נרדמים רק על הידיים בהליכה והידיים לא כואבות מידי אז זה מצוין. הם נרדמים – שזה העיקר. יבוא יום שתתגעגעו להרדים אותם בידיים. כשהם יגיעו לגן הם תוך יומיים יתרגלו לישון על מזרון. כשלא תוכלו יותר להחזיק אותם, ייקחו שלושה ימים לא קלים לפני שהם יתרגלו לישון על מזרון. אם הידיים לא כואבות מידי, וזה טוב לכם וטוב לו או לה כרגע, תמשיכו עד שזה ישתנה.

יהיה מספיק זמן לחנך, עכשיו תאהבו.

מה שיהיה יהיה..

מאוד קשה לי לרשום את סיפור הלידה שלך, שכן הוא נכתב אחרת בראשי אלפי פעמים. מהרגע שגיליתי את שני הפסים (המפתיעים מאוד) על המקלון כבר ידעתי איך תיראה הלידה שלך – בבית, מוקפת בתמיכה של אהוביי, בתוך בריכה, יולדת אותך בעצמי אל ידיי.

התסריט הזה, שנחלם בלילה או בהקיץ אלפי פעמים כבר נהיה כל כך מוחשי שיכולתי לתאר לפרטי פרטים את תחילתו וסופו של כל ציר, את הרגע שתחליק ממני לאוויר העולם, ואת התיקון, שבלידה טובה לילד שלי.
ההריון שלך הגיע חמש וחצי שנים אחרי שאחיך הבכור הגיח לעולם בקיסרי חירום טראומתי, שהשאיר אותי בידיעה שקיסרי הוא אסון, לי ולילדי. שלוש שנים אחרי שאחיך הגדול נולד בויב"ק, שהיה קשה, מאתגר והשאיר אותי עם הרבה אמונה בגוף שלי ומעט מאוד אמונה בצוות הרפואי של בית החולים. ארבעה חודשים אחרי לידה פונדקאית מעצימה וטובה. לידה במרכז הטבעי בלניאדו, ששעתיים אחריה כבר הלכתי הביתה למשפחתי. שבוע אחרי הלידה נכנסתי לניתוח חירום של בקע טבורי, הניתוח קשה, ההחלמה עוד יותר, מי חשב בכלל על הריון?

ואז הגיעו הבחילות. הן היו קשות כל כך שלא היה ספק. בכל זאת קונה ערכה, שני פסים חזקים וברורים שלא מותירים מקום לספק – אתה כאן. כל תחילת ההריון מלווה בפחדים בגלל הניתוח, האם נוכל לשמור עליך פיזית? הרופאים מאשרים ואנחנו מתחילים את המסע.
שלושת החודשים הראשונים עוברים כסיוט אחד ארוך ומתמשך, אני והשירותים מפתחים יחסי אהבה ואני בוגדת בהם רק עם המיטה. בסקירה הראשונה שוב חדשות רעות, יש מום שעלול להעיד על בעיות. ואני, שנשבעתי לא להילחץ בהריון הזה, לא להיבדק מיליון פעם לחינם, אני מחליטה לחכות לסקירה השניה ולראות מה יהיה בה. בינתיים בחשש קל מתחילה לחפש את המיילדת שלנו. מחפשת וגם מוצאת, היא מושלמת עבורנו, כוח נשי במיטבו, מרגיעה ומעצימה. אני מתחילה לחלום את הלידה.

בסקירה השניה הממצא נעלם, אך החשש נשאר. עוברים בדיקה שנשלחת לארה"ב וממתינים בחשש לתוצאה. בשבוע 31 מגיעה סוף סוף התשובה – אתה מושלם. בדיוק כפי שידענו.
לאורך ההריון הזה קורים כמה תהליכים, בעיקרי שבהם אני מחליטה לא לתת לפחד לשלוט בי. אני מוותרת על המעקב הסטנדרטי, בוטחת בך ובי שהכל בסדר. זה ההריון הראשון שאני לא מעמיסה על עצמי ועליך עשרות אולטרסאונדים ומוניטורים. גם את החשש מסכרת פתרתי הפעם בדרכים אחרות, מסרבת להעמסת סוכר ומבצעת מעקב בבית, נפרדת לשלום מסוכר וגלוטן – העיקר שלא תהיה גדול מידי.

בשבוע 33 אני מתעוררת סוף סוף מאשליית הזמן,אתה אוטוטו כאן! אחרי פגישה עם המיילדת שלנו אני מתחילה ללקט את הדרוש ללידה. בשבוע 36 אנחנו עוברים דירה, הימים ארוכים ואתה מתנהג למופת, מקל עליי את המעבר פיזית, ובועט ללא הרף כשאני מנסה להיזכר אם הרגשתי תנועות היום. בבית החדש ההתרגשות וההכנות בשיאן. חברה אחת דואגת לבריכה, חברים אחרים למשאבה, עוד חברים לצינור, חברה אחרת אוספת בהתמדה בגדי ניובורן ואני מכבסת אותם בהנאה. שבט שלם מתכונן ללידה שלך. הכל כבר מוכן, אפילו תיקנו פנצ׳ר בבריכה, ניקינו וניפחנו אותה יחדיו. על המקרר רשימת – "מה לעשות כשמתחילה לידה" עבור יובל ורשימת טלפונים חשובים למי שייקח את הבנים. ארגזי הלידה עומדים מלאי כל טוב ומחכים לתורם בסבלנות.

שבוע 38, אני ניגשת לבצע הערכת משקל. קצת סיוט במרפאה שלא מקבלת את עניין חוסר המעקב, אבל המידע בידי, אתה במשקל מצויין ובמנח ראש, רק מחכה להיוולד. באותו ערב חברות עורכות לי מעגל לידה שונה ומרגש, אני מתמלאה באנרגיות של לידה, נשאר רק שתבחר לצאת.

שבוע 40, שבת. יובל לקח את הילדים לרכיבה ואני מכינה להם קובה סלק וצ׳ורוס, אני במטבח כשברקע מתנגנת רשימת השירים ללידה. השיר שלך, זה שדמיינתי לאורך כל ההריון היה השיר happy.

דווקא באותו היום מתחברת לשיר מה שיהיה יהיה של התקווה 6. שואלת את עצמי למה דווקא אליו, הרי ברור שהכל בשליטתי, אני יוצרת את הלידה שלי, עשיתי הכל כדי שתהיה מושלמת, הרי היא חייבת להיות מושלמת, נכון?

יום למחרת אני אמורה לפגוש את המיילדת, ביום שייזכר כתחילת הסופה ששיתקה חצי מדינה. אני מוותרת על הנסיעה הארוכה אך המיילדת מבקשת שאסע לבדוק שהכל בסדר איתך, אחרי הכל כבר הרבה זמן לא בדקנו מה שלומך ואני עם צירים בכל לילה כבר שבועות. אני נוסעת לבי"ח כרמל. במוניטור צירים סדירים. אתה קצת מנומנם ומלחיצים אותי נורא. אני מנסה להתמרכז שוב לתוך עצמי, שותה מיץ ואוכלת חטיף תמרים, אתה סוף סוף מתעורר ואני מועברת לבדיקת רופא. בבדיקה לשמחתי הרבה הדבר הראשון שאני רואה הוא את החיוך הכובש של ד"ר קידר, כזה שמאשר לי שבסופו של דבר הכל יהיה בסדר. הוא מניח את המתמר על ביטני ומחפש את הראש, אבל איפה אתה? הנה אתה, שוכב לך לרוחב, ראש בצד ימין, טוסיק בשמאל וגפיים בתעלת הלידה.

"מה שיהיה יהיה, אין לנו יד בזה, הגורל יסתדר עם עצמו. אנחנו כאן כדי לחיות עם זה ועם כל מה שבא ויבוא"

השיר המדוייק הזה יתנגן בראשי מאות פעמים בימים הקרובים, כמנטרה. אני חושבת שזה הרגע שבו איבדתי את זה. הדמעות יצרו נהר, ד"ר קידר מנסה להרגיע, אולי עוד תתהפך, אולי ננסה היפוך, וגם אם לא אז קיסרי, וזה לא סוף העולם. הוא רק לא יודע שעבורי, עבורי זה סוף העולם. מתקשרת בייאוש למיילדת שלנו, היא מתייעצת הלאה וחוזרת עם התשובה שפחדתי ממנה יותר מכל – בתנאים האלה אין סיכוי ללידה רגילה, בטח שלא בבית. אני חותמת סירוב לאישפוז וחוזרת הביתה, ללילה נטול שינה ומלא בכי.

מכאן מתחיל שבוע מלא תקוות ואכזבות, מנסה כל דבר.. עמידות נר, בן גוריון, הליכות, קפיצות וכל עצה שקראתי/שמעתי/ראיתי. ביום שלישי מנסים היפוך חיצוני, אתה לא זז, וכשאתה זז מעט מיד אתה חוזר בחזרה. "היפוך לא יהיה כאן, זה הזמן לדבר על קיסרי" קובע ד"ר דמתי ושולח אותי לטרום ניתוח. אני בוכה בדרך למרדים, בוכה בשיחה איתו, תוך כדי שאני מספרת לו מה היה בניתוח של איתן והוא מבטיח לי שהפעם יהיה אחרת. אני בוכה בדרך חזרה למיון, בשחרור הביתה וביומיים שיש עד הניתוח. אני ממשיכה לנסות להפוך אותך, בכל דרך טבעית שעומדת לרשותי, ואתה בשלך.

ביום רביעי נופלת עליי ההכרה שזה יקרה, אני לא אלד, אתה תגיע אלינו בניתוח, ומכאן אני חייבת לצמוח. אנחנו מוציאים את האוויר מבריכת הלידה, מפרקים את הארגזים, מכינים תיק לבית החולים ואני מתחילה להכין תוכנית לידה – כי העיקר כרגע הוא למזער נזקים ולמקסם את מהירות ההחלמה שלי. ברביעי בלילה מתאשפזת בהיי ריסק עם צירים סדירים, מתפללת שלא תצא לפני הזמן, שלפחות לא יהיה ניתוח חירום. זה לילה סיוטי, מלא בכי ופחדים. אני מנסחת צוואה ומכתבי פרידה לילדים, ומבינה ממה אני באמת מפחדת – מכרה שנפטרה תוך כדי ניתוח, וחברה שנשקה למוות, שבוע לקח לה להתעורר, שבוע שבו לא ידעתי את נפשי מרוב פחד ודאגה. אני מפחדת למות, אני מפחדת שלילדים שלי לא תהיה אמא. מתוך המחשבות האלה אני נרדמת לשינה טרופה של שעתיים.

בבוקר הניתוח אבא וסבתא מגיעים. אני עוד לא מעכלת שאני נכנסת מרצון לניתוח קיסרי, לא מעכלת שבעוד כמה שעות אהיה אמא לשלושה. כל הצוות מקסים וחייכן. הם מכינים אותי לניתוח ואני מגלה שיחד עם ד"ר קידר ינתח אותי ד"ר עידו המקסים, זוג המחייכים, אני בידיים טובות. רגע לפני שמתחילים נכנס ניתוח חירום, אני מגולגלת החוצה והמתח שהצטבר במשך ימים פורץ בצורת צחוק משחרר, מתבדחת עם הסניטר שזה הניתוח הכי מהיר ולא כואב שעברתי בחיי. אני מחכה שוב בהכנה לניתוח יחד עם יובל, שומעת שוב ושוב את השיר שלי, שלנו. תמונה אחרונה והנה נכנסים. המרדים המקסים שנפגש איתי הוא אכן המרדים בניתוח, הוא מקסים ומתחשב ומסביר לי כל פעולה. תולים וילון ירקרק מול עיניי, מכניסים את יובל, חיוכים משני הד"ר והתחלנו.

אני מחזיקה את יובל ביד הפנויה, מדמיינת את שנינו בבריכה. הנה אני לוחצת, או יותר נכון לא לוחצת, בדיוק כמו שדמיינתי – הגוף דוחף אותך החוצה מתוכי. אני שומעת את הרופאים בחצי אוזן. אתה מסובך, הם שוקלים אם להוציא את יובל, ואיך בכלל מחלצים אותך מהמצב שבו היית. המרדים לוחש לי לא להקשיב, שהכל יהיה בסדר ואתה עוד רגע כאן. אני כבר לא בבריכה, אני כאן, תחת אורות הניאון, רק מחכה לשמוע אותך בוכה. שתי דחיפות, משיכה ואתה כאן. היית כל כך מסובך עם החבל שלרגע לא היה ברור אם יצליחו להוציא אותך בחתך רגיל. ד"ר קידר יגיד לי לאחר מכן שלא היית שורד יותר מכמה צירים חזקים, הוא מבין ויודע כמה רצינו שיהיה אחרת. אבל זה באמת אחרת, בניגוד לניתוח של אחיך הבכור כאן לא היו אופציות אחרות, זה היה עניין של חיים ומוות. והחיים שלך חשובים מהכל. לוקח עוד רגע עד שתבכה ועוד רגע עד שאזכה לנשק אותך.

אתה יוצא עם אבא, לא לפני שאני מחליפה איתו מבט שמוודא שהוא יודע מה לעשות. זה הרגע להסביר שהיו כמה דברים שבדקתי לפני שהחלטתי איפה יהיה הניתוח כמו הליווי אחרי הלידה. החשוב שבהם היה לוודא שלא יפרידו ביננו כלל, עד כמה שניתן. אני חותמת על טופס שאוסר ביצוע כל פעולה רפואית בך עד שלא אצא מהתאוששות ואהיה לידך. סבתא ואבא תודרכו היטב – אף אחד לא נוגע בך, אתה לא שוכב בעריסה ולא נכנס לתינוקיה. המנשא שלך מחכה מתחת לחולצה של אבא ושם תחכה לי. אתה יוצא ואני מבינה שעכשיו תורי, אני חייבת להגיע אלייך כמה שיותר מהר, בשבילך ובשבילי.

המרדים מציע לי טשטוש קל ואני מסרבת. הוא מסביר לי כמה חשוב שאשן עכשיו ואצבור כוחות. במקום זה אני מתחילה לדבר אל הגוף שלי, להסביר לו שנולדת ושזה הזמן להתעורר. אני מובלת להתאוששות, מלווה בחיוכים של הצוות הרפואי המופלא שניתח אותי. בהתאוששות מקבלת את פני סוזי, שמנסה ממש לשכנע אותי לקחת קצת טשטוש ולישון, יש לי לפחות שעתיים שם לטענתה.אני מסרבת ומסבירה לה שיש לי מטרה, תוך שעה אתה יונק עליי. היא מחייכת, מציעה לי לנוח בכל זאת אך מציינת שהיא מכבדת את בקשתי. אני מתחילה במסע של הזזת אצבעות הרגליים וסחיטת קולסטרום, להעיר את הגוף. סבתא באינטרקום, מבקשת למסור לי שאתה על אבא ושלא אדאג (רק מאוחר יותר היא תספר לי איזה מאבק זה היה). אני נרגעת, אתה שמור ומוגן.

45 דקות מהרגע שנכנסתי להתאוששות אני מסוגלת להרים רגליים ומשוחררת לאחר כבוד למחלקה. הסניטר שמגיע הוא חמודי, אותו סניטר שפגשתי בתחילת ההריון שלך. הוא לא מאמין שתוך שעה אני בדרך למחלקה, ועוד יותר לא מאמין שיובל מחכה לי איתך במנשא, ושכל מה שמעניין אותי זה להניק אותך. והנה, אתה איתי. לא יונק, בעיקר נושך, אבל עור לעור על החזה. אני לא צריכה יותר מזה. הנה, נולדת ילדון שלי. לקח לנו שעה וקצת, אבל אתה איתי.

מאותו הרגע לא נפרדנו, למרות נסיונותיהם והפחדותיהם של צוות התינוקיה. אני מתאוששת בקצב מסחרר, מאמנת אותך ליניקה ואחרי קצת חריקות אתה יונק בשקיקה. אחרי ארבע שעות אני כבר קמה להתקלח, נדהמת מהמהירות בה הגוף מתאושש כשאתה איתו. למחרת מגיעים האחים הגדולים שלך, אנחנו משפחה.

הימים והלילות במחלקה עוברים כסיוט אחד ארוך (ותודה לאמא שלי שאין מספיק מילים כדי להודות לה על כל מה שעשתה) ותוך יומיים אנחנו כבר בבית. הלידה שלך העבירה אותנו חוויה. Humbling experience כך תיארתי אותה לרופאים. ההבנה שלא משנה כמה ניסינו, לא משנה מה עשינו, לך הייתה את דרכך. היה לנו מסע לעבור יחד, והנה – הצלחנו!

בזמן האחרון רותי כל הזמן רוצה שנכין רק עוגות שוקולד. אני מאוד אוהבת לאפות אז אני אופה לא מעט בבית ומנסה לשמור על איזון בין להכין מה שהילדים אוהבים ולנסות דברים חדשים. הפעם רותי ביקשה כבר כל כך הרבה שקצת נמאס לי לשמוע אותה שוב ושוב רוצה רק עוגת שוקולד, עם ציפוי שוקולד ופצפוצים (שזה הכינוי שלה לסוכריות צבעוניות, שממילא רוב הזמן אין לנו בבית אז לא ברור לי מאיפה היא נדבקה אליהם).

אז ערב אחד, בלי יותר מידי זמן פנוי החלטתי לנסות את הקטע הזה של עוגות מיקרוגל. זכרתי במעומעם שזה היה טרנדי לתקופה, והיה נראה לי שזה יפתור אותי גם מההצקות של רותי וגם מלהכין עוגה בזמן קצרצר.

כהרגלי, אני לא טובה בלהיצמד למתכונים. אני תמיד פותחת איזה עשרה מתכונים, מציצה בכולם, לוקחת את העקרונות הבסיסיים ובסוף עושה מה שאני רוצה. הפעם יצא חמוד אז רשמתי את המתכון במחברת המתכונים שלנו, בתקווה שאולי אפילו אלון יוכל להכין לבד, כי בתכלס זה רק לערבב בקערה ולהכניס למיקרו, אין מקור חום או משהו שיכול להלחיץ או לגרום ליותר מידי נזקים.

אם אתן בחופשת לידה עכשיו- לגמרי להיט. ערבוב קצר, כמה דקות במיקרו ויש לכן משהו חם, מתוק ומפנק. הלוואי שהייתי מכירה את זה בחופשת הלידה שלי, זה היה משמח אותי לא מעט פעמים.

זו לא העוגה הכי טעימה שתאכלו בימי חייכם אבל היא סבבה וסוגרת את הפינה. אם תוסיפו לה ציפוי שוקולד היא ממש עוברת כעוגת יומולדת, אם נגיד בטעות שכחתם להתארגן מראש ואתם רוצים לאלתר משהו זריז (כן, אני מדברת מניסיון, וזה היה מציל אותי אם הייתי מכירה קודם)

אז למתכון

מצרכים

• 4 כפות קמח תופח או 4 כפות קמח תופח עם חצי כפית אבקת אפייה (4 כפות הן רבע כוס אם זה יותר נוח)
• 4 כפות סוכר- אני יודעת שזה נשמע מוגזם ביחס לכמות הקמח אבל כשניסיתי להוריד ל3 העוגה יצאה יותר מידי לחמית וממש לא מתוקה. זה לא יוצא מתוק להחריד.
• 3 כפות קקאו, ותכלס גם 4 זה אחלה- קקאו אמיתי כן? לא צריך להשתולל פה עם קקאו ולרונה אבל לא שוקולית. קקאו פושט של עלית עושה עבודה טובה.
• ביצה- לא משנה אם לארג' או מדיום
• 4 כפות חלב
• 3 כפות שמן- אפשר להחליף את החלב והשמן ב 6-7 כפות שמנת מתוקה או בחצי גביע שמנת חמוצה.

הכנה

סופר פשוט. מערבבים את היבשים, מוסיפים את הרטובים ומערבבים עד שיש בלילה. הבלילה יוצאת די סמיכה, זה בסדר.
מעבירים לכלי הגשה- קערה, 2-3 כוסות, זה אפילו נכנס לנו בתבנית אינגליש קייק פעם אחת, יצא קצת נמוך אבל לא נורא.
היו פעמים ששימנתי את הכלי, היו פעמים שלא- יצא אותו דבר. אולי אפילו תופח יותר טוב כשיש לו איך להיאחז בדפנות הכלי כשהן לא משומנות.
במיקרו על התוכנית הסטנדרטית/עוצמה גבוהה למשך 3 דקות. אפשר גם ללחוץ 6 פעמים על ה START, זה יעשה את אותה עבודה.
תיזהרו כשאתם מוציאים את הכלי, הוא ממש חם. אם בדפנות הבלילה עדיין נוזלית אפשר להכניס לעוד חצי דקה, אבל לפעמים גם שניה בחוץ והדפנות החמות של הכלי יספיקו.

תהנו!

מנשא לופיקס

מנשא יאמו

תנוחת ערסול היא תנוחה הדורשת מיומנות, ורצוי לשתמש בה לאחר שרכשת ביטחון בשימוש במנשא בתנוחות בטן לבטן. חשוב לשים לב להוראות הבטיחות והאזהרות במיוחד בשימוש בתנוחת ערסול של תינוקות עד גיל 4 חדשים, פגים, תאומים, ילודים במשקל לידה נמוך ובתינוקות עם קשיי נשימה או בעיית בריאות כלשהי. בתינוקות שאינם מסוגלים עדיין לשלוט בשרירי הצוואר, חשוב לוודא שראש התינוק נתמך כל העת ושהתינוק ממוקם כראוי במנשא.

הוראות שימוש

1. לבשו את מנשא לופיקס. יש להקפיד להוריד את הגב נמוך ככל שניתן, כך שחלקו התחתון של הגב יושב בקו התחתון של הצלעות.

2. הורידו את הרצועה החיצונית לכיוון המותניים.

3. הניחו את התינוקת על הכתף הפנויה. הורידו אותה בעדינות למרכז בית החזה והכניסו אותה לרצועה, , ישבן קודם ולאחריו רגליים וראש.

4. השתמשו בסימון הביטחון Safety Spine Line המודפס במרכז הרצועה כדי למקם את התינוקת, וודאו כי הסימון מקביל לעמוד השדרה של התינוקת והיא ממוקמת במרכז הרצועה, עם בד העוטף אותה משני הצדדים. ודאו כי ישנו די בד ביניכם ובין התינוקת, והיא אינה צמודה ישירות לגופכם.

5. הרימו את הרצועה החיצונית מהמותן והעלו אותה על הכתף הפנויה, תוך עיטוף התינוקת בבד הרצועה. סימון הביטחון Safety Spine Line יתחיל מישבן התינוקת ויגיע עד כתף הנושא. שימו לב כי פני התינוקת מופנות אליכם וגלויות כל העת ובד המנשא תומך בראשה מאחור. וודאו כי ראש התינוקת גבוה יותר מברכיה ומונח על עצם הבריח שלכם, ושהסנטר שלה אינו שמוט ואינו צמוד לבית החזה שלה.

הדרכה בווידאו

2. הורידו את הרצועה החיצונית לכיוון המותניים.

3. הניחו את התינוקת על הכתף הפנויה. הורידו אותה בעדינות למרכז בית החזה, והעבירו את הרצועה בין רגלי התינוקת. פרשו את הבד ובדקו שרגלי התינוקות חופשיות להתקפל, והטוסיק שלה נמוך יותר מהברכיים.  

עבור תינוקות קטנים, ניתן לקפל את הרצועה הפנימית לחצי, על מנת למנוע עודפי בד באיזור הברכיים.

4. סימון הביטחון Safety Spine Line של הלולאה האלכסונית ממוקם מכתף התינוק לכיוון רגלו הנגדית הכפופה.

5. הרימו את הרצועה החיצונית מהמותן לכיוון הכתף הפנויה, והעבירו גם אותה בין רגלי התינוקת. כך שסימון הביטחון Safety Spine Line של שתי הלולאות יחד יוצר X על אזור אמצע הגב של התינוק.הקפידו שגם רצועה זו פרושה ממפרק ברך אחד למשנהו לתמיכה מירבית ושאין קפלי בד על גב התינוקת.

6. וודאו כי התינוקת צמודה לבית החזה של הנושא, ראשה נשען על עצצם הבריח שלכם, וברכי התינוקת גבוהות מהישבן ויוצרות מנח M.

2. הורידו את הרצועה החיצונית לכיוון המותניים.

3. הכנסת התינוק לרצועה

הכניסו את התינוק לרצועה האלכסונית קרוב לחזה הנושא, בתנוחת “צפרדע" כך שהלולאה עוטפת את כל גוף התינוק.
קפלו כל עודף בד בין התינוק לגוף הנושא ליצירת כיס.

4. סימון הביטחון Safety Spine Line

סימון הביטחון Safety Spine Line של הלולאה האלכסונית ממוקם מכתף התינוק לכיוון רגלו הנגדית הכפופה.

5. לבישת הרצועה החיצונית

הרימו את הרצועה החיצונית מהמותן לכיוון הכתף הפנויה, כך שסימון הביטחון Safety Spine Line של שתי הלולאות יחד יוצר X על אזור אמצע הגב של התינוק.

6. דגשים אחרונים

• התינוק ממוקם על חזה הנושא. 
• אם ישנם עודפי בד באיזור הישבן, קפלו אותם בין התינוק לגוף הנושא.
• פני התינוק צריכים להיות גלויים כל העת.
• בד המנשא משמש לתמיכה וייצוב ראש התינוק, ניתן לכסות אותו בעת הצורך.

הדרכה בווידאו

1. בעת מיקום התינוק על הגב יש לעמוד ליד רהיט מרופד או להעזר באדם נוסף.
2. יש למקם את התינוק על גבכם ולתמוך את גוף התינוק בעזרת יד אחת בזמן לבישת המנשא כל עוד אינו מהודק.
3. לאחר פרישת המנשא על התינוק יש לוודא שהמנשא פרוש על גבו ללא קפלים ולהדק את כל הרצועות עד שתחושו שבטן התינוק צמודה לגבכם.
4. לאחר הידוק רצועות הכתפיים יש לסגור ולהדק גם את רצועת הבטחון באזור החזה שלכם.
5. אפשר לפתוח את אבזם חגורת המתניים רק לאחר הוצאת התינוק.

5. יש לוודא שרצועת הכתף מהודקת לפי מידת הנושא לפני הכנסת התינוק. יש למקם את התינוק על גופך כשהמנשא שמוט כלפי מטה ורגליו מפושקות מעל חגורת המתניים.
6. יש להעלות בעזרת יד אחת את המנשא על גופו, ולהעלות את הכתפיות על הכתפיים בעוד גוף התינוק נתמך בעזרת יד אחת בזמן ההכנסה למנשא כל עוד אינו מהודק.
7. לאחר פרישת המנשא על התינוק יש להדק את רצועות הכתפיים באופן שווה משני הצדדים עד שתחושו שבטן התינוק צמודה לבטנכם.
8. לאחר הידוק רצועות הכתפיים יש לסגור ולהדק גם את רצועת הבטחון באזור העורף שלכם.
9. אם נוצרו קפלים יש לאחוז בחלק העליון של הפאנל ולמשוך את הבד כלפי מעלה באופן שיאפשר לגוף התינוק לשקוע עמוק יותר פנימה ולקפלי הבד להתישר.
10. אפשר לפתוח את אבזם חגורת המתניים רק לאחר הוצאת התינוק.

1. יש להכניס את התינוק מלמעלה ולמקם אותו בתוך המנשא כשרגליו יוצאות משני הצדדים מעל חגורת המתניים. יש להקפיד לתמוך את גופו בעזרת יד אחת בזמן ההכנסה למנשא כל עוד אינו מהודק.
2. לאחר מיקום התינוק בתוך המנשא יש להדק את רצועות הכתפיים באופן שווה משני הצדדים עד שתחושו שבטן התינוק צמודה לבטנכם.
   10 . יש לוודא שהמנשא פרוש על גבו ומתחת לירכיו של התינוק ללא קפלים. אם נוצרו קפלים יש לאחוז בחלק העליון של הפאנל ולמשוך את הבד כלפי מעלה באופן שיאפשר לגוף התינוק לשקוע עמוק יותר פנימה ולקפלי הבד להתישר.
   11 . אפשר לפתוח את אבזם חגורת המתניים רק לאחר הוצאת התינוק.

לפני הכל- וודאו שאכן רכשתם את המנשא שברשותכם ישירות ממני, ולא מאחד המשווקים המורשים. אם רכשתם מחנות או משווקת מורשית, פנו אליהם לבירור מדיניות ההחזרות וההחלפות שלהם ולקבלת שירות לקוחות.

החלפות

• את המידה של מנשא לופיקס שנרכש דרכנו ניתן להחליף ללא עלות, עם שליח שיגיע אליכם הביתה, יתן לכם את המנשא החדש ויאסוף מכם את המנשא הלא מתאים. כמובן שהמנשא צריך להיות באריזתו המקורית, ללא שימוש ובלי שעבר כביסה.
• על מנת לתאם החלפה צרו איתנו קשר בוואטסאפ בטלפון 058-7167666.
• רצוי לפני כן להסתכל במדריכים ובסרטונים שלנו, כי מנשא במידה מתאימה יכולה להרגיש בהתחלה צפוף מידי.
• אם תרצו להחליף צבע של כל מנשא, תוכלו לעשות זאת בשמחה בכפוף לזמינות במלאי שלנו, ובעלות של 35 ₪ עבור משלוח עד הבית. את המנשא הקודם תנו לשליח והוא יחזיר לנו אותו.

מנשאים מהמציאון שלנו שנמכרים בהנחה ניתן להחליף בכפוף למלאי הזמין באתר, ובתשלום של 50 ש"ח עבור השליח. במקרה שאין במלאי מנשא מתאים ותרצו להחליף למנשא מהקולקציה החדשה או לאחת המהדורות המוגבלות, ניתן לעשות זאת בתשלום ההפרש בין עלות המנשאים ותשלום עלות המשלוח (50 שח).

מנשאים שנרכשו בהנחה במסגרת מבצע או קופון ניתן להחליף בתשלום ההפרש למחיר הרגיל של המנשא.

החזרות

• אם אתם מעוניינים להחזיר לנו את המנשא ולקבל זיכוי, שלחו לנו הודעה לטלפון 058-7167666 ונדריך אותכם כיצד לשלוח לנו את המנשא כדי לקבל את ההחזר. כמובן שניתן לקבל זיכוי רק עבור מנשא חדש באריזה מקורית, שלא שומש ולא עבר כביסה.
• בהחזרה של מוצר ינוכו 5% מסך העסקה או מ-100 ₪, לפי הנמוך מבניהם, כדמי ביטול.
• לאחר שהמנשא יחזור אלינו תקבלו את הזיכוי באותו אמצעי תשלום בו שילמתם, בתוך 7 ימי עסקים.

שאלות או התייעצויות

אם אתם לא בטוחים האם המידה טובה לכם, נשמח לייעץ ולסייע. שלחו לנו הודעה בוואטסאפ 058-7167666 בצירוף תמונות גוף שלכם (מותניים ומעלה או גוף מלא) לובשים את המנשא. צלמו את עצמכם מול מראה או בקשו ממישהו שיצלם אתכם, בבקשה אל תצלמו סלפי. שלחו תמונות קדמיות ותמונת גב, עם ובלי התינוק.

בכל שאלה או התלבטות נוספת, ניתן בשמחה לפנות אלינו בטלפון (עדיף וואטסאפ) 058-7167666 או דרך טופס צור קשר פה באתר.

לופיקס הוא מנשא בד אלסטי שלא דורש שום התאמות, שום כיוונונים ושום התעסקות. לובשים, מכניסים את התינוקת וזהו.

איך זה עובד? קודם כל, לופיקס מגיע בחמש מידות, שמכסות טווח רחב של גדלים ומבני גוף, החל ממידה 32 ועד 56. הסבר רחב יותר על המידות ופירוט של כל מידה ומידה ניתן למצוא כאן. מבחר המידות מאפשר לכל אחד ואחת למצוא את המנשא שמתאים בדיוק. מידת המנשא נבחרת על ידי התאמה להורה, לא לתינוק. המנשא צריך לשבת על הגוף באופן הדוק וצמוד, וכך הוא מעניק תמיכה מיטבית לתינוק ולהורה. אותו גודל מנשא מתאים לך הן לנשיאת תינוק בן יומו והן עם פעוט פעלתן, בזכות הבד הייחודי שמתאים את עצמו לגודל התינוק.

אם הזכרנו את הבד – הבד האלסטי הייחודי שלנו הוא מאפיין בולט של מנשא לופיקס. הבד של לופיקס עבה וחזק במיוחד כדי לספק תמיכה מקסימלית. הבד מיוצר עבורי במיוחד לפי הוראות מדוייקות ומחמירות, ועובר בדיקות איכות קפדניות. זה בד שנמצא בקצה היכולת הטכנולוגית לייצור, ודורש הרבה שיתוף פעולה ומאמץ משותף של מפעל הטקסטיל שעובד איתי. לבד יש תקני איכות OEKO-TEX 100, הצבעים בהם הוא נצבע בטוחים לשימוש במוצר שנמצא צמוד לעור העדין של תינוקות במשך זמן רב, והם בטוחים ועמידים גם בעת נשנוש ממושך של בד המנשא. הבד עבר מבחנים במעבדות בחו"ל והוא עומד בדרישות התקן הישראלי למנשאי תינוקות.

למנשא שלי כמה מאפיינים עיצוביים מיוחדים שמקלים על הלבישה והנשיאה בו.

הגב הוא סימטרי לחלוטין כך שניתן ללבוש אותו בכל כיוון ואין צורך לעצור ולחשוב מה הצד הנכון. פשוט ללבוש. תוית המידה מסמנת את הרצועה הפנימית, כך שתוכלו לבחור מה כיוון הערסול. רצוי להחליף כיוונים במהלך היום על מנת שהתינוק יעורסל לשני הכיוונים באופן שווה. הגב עשוי מ 100% כותנה באריגה חזקה ואלכסונית, המעניקה תמיכה לגב ההורה. הגב החלק מאפשר להמשיך לשאת את התינוקת בנוחות גם כאשר אתם נשענים אחורה על הספה או על כיסא, או להוריד את התינוקות לסל קל ולהישאר עם המנשא עליכם בעת נסיעה קצרה ברכב, ללא הפרעה, או חלקים מציקים.

רצועות המנשא רחבות, כך שיש שפע של בד למקם את התינוק באופן מיטבי ולתמוך בו מכל הכיוונים. בנשיאת בטן לבטן עם רגליים בחוץ ניתן לקפל את הרצועה הפנימית כדי להתאים אותה לרוחב הפיסוק הטבעי של התינוק, הסבר מפורט ניתן למצוא כאן.

על גבי חלקם הפנימי של הרצועות ישנו סימון קו בטיחות- safety spine line שמציין את מרכז הרצועה, ומסייע  למקם את התינוק באופן בטוח, נוח ובטיחותי במנח ערסול ובכל תנוחת נשיאה. כאשר אתם ממקמים את התינוק במנשא, וודאו כי הסימון עובר לאורך עמוד השדרה של התינוק, וכך תוודאו שהוא אכן ממוקם נכון. (זה בכלל נכון המשפט הזה?).

במנשא לופיקס תוכלו לשאת את תינוקכם בשלוש תנוחות או מנחי נשיאה. ניתן לשאת בערסול, במנח רגלי צפרדע או בבטן לבטן עם רגליים בחוץ. כל שלושת התנוחות מתאימות מגיל לידה לתינוק בריא שנולד במועד ללא מחלות רקע. עוד על נשיאה במנח בטן לבטן מלידה כאן (להפנות למאמר, להפנות גם ללינקים לסרטונים).

המנשא מתאים החל מלידה, או ממשקל 3.2 ק"ג. עבור תינוקות שנולדו קטנים, פגים או בעלי מחלות רקע, רצוי להתייעץ עם איש המקצוע המלווה אתכם ומכיר את התינוק על בוריו. המנשא מתאים עד למשקל 15 ק"ג, ועבר בדיקות מעבדה בהתאם. יחד עם זאת, מרבית ההורים משלבים מנשא נוסף, מנשא ילקוט כמו יאמו (לינק) החל מגיל 4-5 חודשים. רבים מהם ממשיכים להשתמש בלופיקס במקביל ליאמו, כאמצעי נוח לנשיאות זריזות או להרדמות.

המנשא נתפר ביד ועובר בקרת איכות מחמירה כדי לוודא שתוכלו לשאת את תינוקכם באופן הבטוח והנוח ביותר. הוא מתקפל לגודל קטן, כך שנוח לקחת אותו בתיק ההחתלה או בסל העגלה. ניתן לכביסה עדינה במכונה.

​מידה אקסטרה סמול מתאימה למידות 30-36

מידה סמול מתאימה למידות 36-40

מידה מדיום מתאימה למידות 40-46

מידה לארג' מתאימה למידות 46-52

מידה אקסטרה לארג' מתאימה למידות 52-58

המידה הנכונה של LOOPIX נקבעת על פי מידת הנושא/ת, לא לפי גיל או משקל התינוק. 

 בנשיאה בטוחה ונוחה LOOPIX יצמיד את התינוק לגוף הנושא בתחושת חיבוק ויאפשר תמיכה מרבית לכל משך זמן הנשיאה. בד מנשא רופף מידי (מידה גדולה מדי) יגרום לתינוק להיטלטל ולשקוע כלפי מטה בתוך המנשא, מנח שעלול לסכן את
נשימתו התקינה.

בפעמים הראשונות שתשתמשו בLOOPIX אולי תחושו צפיפות קלה, אך לאחר זמן קצר ושימוש בו, המנשא יותאם אליכם ויעניק לתינוק ולנושא תחושה בטוחה ונעימה. סריג LOOPIX מיועד למתיחה לפי צורך תוך שמירה על תוחלת חיי בד ממושכים- ללא אובדן הגמישות והחוזק הנדרשים.

 LOOPIX מיוצר במידות שונות להתאמה מרבית. התאמת מידה נכונה הכרחית לנשיאה בטוחה ונוחה ואין להשתמש במנשא בעל מידות שאינן הולמות את צרכי הנושא.

בזמן נשיאה על ראש התינוק להיות במרחק נשיקה מהנושאת. כלומר- הטיה קלה של ראשך ותוכלי לנשק את הראש המתוק של הבייבי שלך.

לפני שאתם מלבישים להם שכבה רביעית, חכו.
הדודות שעוצרות אתכן ברחוב ואומרות שצריך להלביש לו עוד משהו? אז הן חצי צודקות. יכולת ויסות החום של תינוקות מתחת לגיל שלושה חודשים לא בשלות. הם מתקשים לשמור על חום הגוף אז צריך להלביש אותם טיפה יותר. ההמלצה הסטנדרטית היא שכבה יותר מכם.
למה רק חצי צודקות? כי ויסות הוא גם לוודא שהגוף שלנו לא מעלה חום יותר מידי. תינוקות מתקשים לשחרר חום עודף, לכן צריך להיזהר מחימום יתר של החדר או הלבשה בבגדים חמים מידי.
לא בטוחים אם הלבשתם טוב? האופציה האידיאלית היא לחמם את החדר ל 22-24 מעלות ולהלביש בשכבות ארוכות ודקות, ומקסימום להוסיף שמיכה.

איך בודקים שחם להם? תגעו בעורף. הידיים יכולות להיות קרות או חמות בלי קשר לחום הגוף עצמו, בדיוק כמו אצל מבוגרים.

ומה עם המנשא?
מנשא הוא אידאלי בזמני קור. התינוק צמוד למבוגר הנושא אותו וחום הגוף שלהם מסתנכרן. בד המנשא מתפקד כשכבת לבוש נוספת, אז אפשר להשאיר בלבוש קל ולא מסורבל.
לבשו את המנשא מתחת למעיל שלכם, ועטפו בו את שניכם יחד. הגב הייחודי יבטיח שזה לא יציק לכם.

זה ממש צמוד, את בטוחה שזה לא קטן לי מידי?

מנשא אלסטי צריך להיות הדוק עוד בטרם הכנסתם את התינוק. למעשה, כשאתם לובשים את הלופיקס שלכם לראשונה אתם אמורים להרגיש שלא לגמרי ברור איפה בדיוק יכנס התינוק. ההידוק הזה מייצר תמיכה מלאה ויציבה לתינוק ולכם, והבד האלסטי הייחודי שלנו מתאים את עצמו למידות של התינוק ומאפשר נשיאה נוחה ובטוחה שמותאמת לגדילתו של התינוק. בתמונה ניתן לראות כמה הדוק בד המנשא על הגוף.

הגב לוחץ לי על העורף, ככה זה?

כשאתם לובשים את המנשא, אחזו בחלק התחתון של גב המנשא ומשכו אותו למטה ככל שניתן. הוא צריך להיות ממוקם ממש בחלק התחתון של הצלעות שלכם. כאשר גב המנשא ממוקם גבוה מידי, המנשא מרגיש קטן מידי. ברגע שתורידו את הגב מטה, הרצועות ישתחררו והמנשא יהיה ממוקם במנח המתאים על גופכם. בנוסף, לאורך זמן הלחץ על העורף מאוד לא נעים, ויפריע לכם בנשיאה ממושכת.

תציצו הצידה

עדיין לא בטוחים לגבי המידה? הסתכלו במראה הצידה. כאשר המנשא במידה מתאימה, החלק התחתון של הרצועות ישב על קו היקף החזיה, או ממש במרכז הצלעות שלכם. אם המנשא יורד ומגיע לחלקן התחתון של הצלעות, הוא גדול מידי.

מרחק נשיקה

בנשיאה נכונה במנשא לופיקס התינוק נמצא על בית החזה שלכם ולא באיזור הבטן או מול הפופיק. התינוק אמור להיות ממוקם במנשא כך שראשו נמצא מעט מתחת לעצם הבריח שלכם, ואתם יכולים לנשק את ראשו בהטיית ראש קלה. אם אתם צריכים להתכופף כדי לנשק אותו, אתם נושאים במידה גדולה מידי.

הכל נשאר במקום

בנשיאה במידה מתאימה, גם כשאתם הולכים, מטיילים, מדברים עם חברה – התינוק נשאר בדיוק כמו שמיקמתם אותו, כאשר כל גופו מקבל תמיכה יציבה ושווה. אם שמתם במנשא, הכל מרגיש מושלם, אבל אחרי עשר דקות התינוק יורד ומוצא את עצמו מול הפופיק שלכם- יש פה בעיה, ואתם נושאים במידה גדולה מידי.

את המילים האלו אני מנסה לכתוב כבר אינספור פעמים. אני רוצה לכתוב אותן כי כל כך חשוב שייכתבו ויאפשרו לנשים אחרות לדעת שהן לא לבד. ומהצד השני הן טריגריות כל כך עבורי, שאני מוצאת עצמי כותבת מוחקת ואפילו מעדיפה לנטוש את הכתיבה ולקפל את ערימת הכביסה שמחכה לי, העיקר לא להתמודד איתן.

ביום שישי ה7.9 קמתי אחרי לילה מוזר. משהו ממש מנע ממני לישון עמוק. ייחסתי זאת לחודש התשיעי שהייתי בו, הכנתי לגדולים ארוחת בוקר, ניקיתי והתיישבתי לשתות קפה. פתאום נפלה עליי ההבנה שלא הרגשתי את לביא (שאז עוד היה גילי) כל הבוקר. לא קצת לא הרגשתי, ממש, אפילו לא תזוזונת.

הכנתי לי פטל קר ולקחתי חפיסת שוקולד, נשכבתי בחדר ממוזג על צד שמאל וחיכיתי להשתוללות בבטן, אבל היא לא הגיעה. ממש תוך 2 דקות אני מבינה שיש בעיה ואני חייבת להגיע בדחיפות לבית החולים. אני מתקשרת לכללית לקבל הפניה ותוך כדי מסתמסת עם אמא שלי שתגיע להיות עם הגדולים.

על הלידה עצמה עוד אכתוב בפירוט כשאצליח, מה שאוכל לכתוב כאן הוא שעד שהאחות הטלפונית עונה אני כבר הייתי בפתח חדרי הלידה, ולאחר מוניטור שבמהלכו נעלם הדופק אני רצה (ממש פיזית רצה) לחדר הניתוח.

אני מתעוררת כשלביא (שאז עוד לא היה לביא) מורדם ומונשם בטיפול נמרץ בפגייה אחרי החייאה, על מסע הפגייה שלי או לפחות את החלק ממנו שהצלחתי לכתוב תוכלו לקרוא כאן.

חזרת הביתה עם תינוק, למה את לא מאושרת?

כשאנחנו משתחררים מהפגייה ומגיעים הביתה הכל כביכול אמור לחזור לשגרה, בכל זאת עשיתי זאת לא מעט פעמים קודם, אני מכירה את הקושי של ההתחלה, מה כבר יכול להיות?

אני מרגישה שמשהו לא בסדר, אבל לא מייחסת לכך חשיבות. זה ההורמונים אני אחרי לידה, אצל כולם זה ככה.

אבל אני מתחילה לפחד. בכל פעם שאני עוצמת עיניים מתרחשים בראשי אסונות. בכל לילה מחדש אני מנסחת צוואה ומכתבי פרידה מהילדים, בכל בוקר לא מבינה איך עברתי את הלילה ואף אחד לא מת.

אני חרדה לילדים – לגדולים וללביא – גם בפעולות פשוטות ויומיומיות שפעם לא הטרידו אותי כלל. אני מפתחת חרדת נהיגה קשה ולא מצליחה יותר לנהוג. גם הליכה על המדרכה היא קושי, כי אני מדמיינת איך כל רגע רכב מגיע אלינו, סוטה ופוגע בנו. בכל מקלחת אני שומעת צפצופי סטורציה צונחים ואין לי רגע שאני מרגישה בטוחה ב 100% שלביא נושם.

ובכל הזמן הזה – חודשים ארוכים של התדרדרות איטית, אף אחד מסביב לא יודע שאני לא בסדר, כלומר על הקושי בנהיגה יודעים, אבל זה בעיקר נשמע לחברים מוזר ושזה יעבור.

התקף חרדה הכריח אותי להבין שאני צריכה עזרה

אני מבינה שמשהו ממש לא בסדר כשאני מתחילה לפתח חרדה בריאותית, כזו שפיזית בגוף גורמת לי תחושה של שבץ. אני מפונה לבית חולים באמבולנס בלי תחושה בצד ימין בכלל, גם לא כשהפרמדיק דוקר אותי בכל מקום. ובבית החולים מגלה שאני בסדר גמור, כך לפחות אומר הרופא, ואני יודעת שאני הכל חוץ מבסדר.

בבית, בחדר חשוך אני נכנסת לגוגל ומקישה – דכאון אחרי לידה, ממלאת את מבחן דל"ל ומגלה שיש לי 10 מתוך 10. אז זו האבחנה? דיכאון אחרי לידה  – לי? באמת? אני עוד רגע שנה אחרי לידה.. איך זה יכול להיות?

אני קובעת תור לרופא ובקול חלוש מספרת לו את מה שקרה. הוא מדבר איתי קצת, מאבחן דיכאון אחרי לידה ופוסט טראומה, ורושם לי כדורים והפניה לפסיכיאטר (את הכדורים אני מחליטה שלא לקחת). משם מתחיל מסע ההחלמה שלי. כל מי שרואה אותי מהצד אומר שלא הייתה שום דרך לדעת, שזה היה לא מורגש. רק אני הייתי בתוך ים סוער כל כך, ועד היום, שנתיים אחרי הלידה אני בתוכו, במסע ההחלמה שלי.

אמנם חוויית הפגיה שלנו לא היתה בגלל לידה מוקדמת, לביא הגיע כמעט בדיוק בתאריך (היחיד מבין אחיו) אך הוא נולד בניתוח קיסרי חירום ללא דופק ונשימה. קצת על מה שהוביל ללידה ועל הפוסט טראומה שאחריה תוכלי לקרוא כאן.

רגע אחרי שהתעוררתי במחלקה בתום הניתוח, גיליתי מציאות חדשה ולא מוכרת. מציאות של אורות, קולות וצינורות. סטריליזציה, סטורציה ועוד שלל ביטויים מפחידים עם שמות ארוכים שיחד עם חוסר הוודאות וחוסר הידיעה היו מפחידים נורא. אף אחד אף פעם לא מכין אותך למה זה אומר לצאת מלידה בלי תינוק. איך זה מרגיש שאין אפשרות לגעת בתינוק שלך, להחזיק אותו, להניק אותו.

השעות הראשונות בפגייה לפחות עבורי היו בלתי נסבלות, כאמא ל 3 ילדים שלא נפרדו ממני לרגע, הריחוק הזה היה בלתי אפשרי, הרעיון שאני לוחצת על כפתור ומחכה לאישור להיכנס לראות את הבן שלי היה בלתי נתפס בעיניי. אני לא זוכרת בדיוק מה ניסו להסביר לי, לא ממש הייתי במצב להקשיב, הם דיברו על נהלי פגייה ואני הבטתי לעריסה שהשם ירדן מתנוסס עליה, שכב שם משהו, יצאו ממנו מיליון צינורות, אני די בטוחה שהיו שם יותר צינורות מתינוק באותו הרגע.

לאט לאט נכנסנו לשגרת פגייה, שגם אותה העברתי בדרכי. הייתי עם לביא עליי כל היום, כל יום, פרט לביקורי רופאים שבם נדרשתי לצאת. עברנו שלבים ב"שרשרת השחרור" כשהמטרה הנכספת היא לצאת מטיפול נמרץ לפגיה הרגילה ומשם הביתה.

אני חוויתי פגייה קצרה יחסית (נוראית, קשה וטראומתית, אבל קצרה) אני מעריצה הורים שחווים פגייה ארוכה (פגייה בכלל, ארוכה בפרט) זה קושי אדיר ולא מדובר, כי בדיוק כמו בכל חוויה, אף אחד לא רוצה לזכור ולדבר על הרגעים הקשים והמכוערים, הזכרונות הם תמיד מראיית הטוב, כשהשתחררנו מהפגייה אני זוכרת שלא הצלחתי להבין איך חברה טובה הביאה עוד ילדים לעולם אחרי "חוויה" כזו עם בכורתה.

כמה טיפים מניסיוני, להתמודדות במצב הבלתי נתפס הזה

הטיפ הטוב ביותר שלי מהחוויה שלנו- הכל יהיה טוב יותר וברור יותר מחר.

תעברו כל יום בהסתכלות על היום, גג מחר. לא חושבים קדימה יותר, לא דואגים לעוד שבוע או שלושה חודשים. לא חושבים על מחרתיים. רק על היום. איך הוא אוכל את הארוחה הזו. מה הסטורציה עכשיו. מתי ואיך אפשר להחזיק אותו. וגם לכם – מה אכלתם היום? מתי תלכו לישון? שתיתם מספיק?

תשאלו שאלות

 לא תמיד תקבלו תשובה, לרוב תרגישו טרחנים מציקים, אבל תשאלו, תבינו. יש כל כך הרבה נהלים, בדיקות, צינורות, מכשירים והכל מפחיד ומאיים יותר כשלא יודעים למה הוא משמש.

זה הצוות וזה המצב- והם עושים את הטוב ביותר שהם יכולים

אין להם אופציה להחליף אותך, והם גם לא רוצים או אמורים. הם כאן כדי לדאוג שהגור הקטנטן הזה ישאר בחיים ויגיע אלייך לידיים. לפעמים זה ממש קשה לראות אותם מטפלים בקטנטנים כשאתם לא מסוגלים, אבל גם זה עוד יגיע.

לפעמים הם עייפים ממש ואין להם סבלנות, לפעמים הנוכחות שלי ממש נמאסה עליהם (בכל זאת הייתי שם בכל רגע אפשרי) וכל כמה דקות מישהו שאל אם אני לא רוצה ללכת קצת לנוח כי גם אני בעצמי אחרי ניתוח.

וזה מוביל אותי לנקודה הבאה

גייסו מסביבכם תמיכה

הפגיה היא מסע ולא ספרינט, תיידעו את מי שסביבכם שכרגע הלידה התארכה, ועד השחרור ליבכם וגופכם בפגייה, אז אין אופציה לחזרה לשגרה/עבודה, גם שיחות טלפון ארוכות או ביקורים הם נטל ולא רצויות כרגע, אוכל חם בהחלט יעזור, גם קפה או פינוק למקלחת חמה.

וזה ממש חשוב – קבלו את כל העזרה שאתם יכולים. בפגיה אסור לאכול או לשתות, אני הייתי כל כך בשוק שבמשך יומיים אכלתי אוכל בית חולים קר שחיכה לי במגש על המיטה לרגעים שבהם היה סבב רופאים ויצאתי מהפגייה.

אחרי יומיים חברות שלחו לי סושי והרגשתי איך האכילה הזו משנה את הכוחות שלי ומשיבה לי אנרגיות, חשוב שלא תשכחו את עצמכן ותדאגו לכן, או לפחות תצליחו לתמלל את הקושי לאחרים (ואם לא הצלחתן, שילחו להן לינק לכאן שיבינו את הרמז).

תזכרו שיום אחד זה יגמר

לסיכום חווית הפגייה שלנו אומר, שזה היה קשה עד בלתי אפשרי. ישבתי שעות מול שעון שהוקדש לצוות הפגייה על ידי הורים שהשתחררו, וזה בעצם הדבר היחיד שהזכיר לי שיש חיים מחוץ לפגייה, שיום יבוא וזה ייגמר ואני אחזור לילדים ולחיים הרגילים.

וזה נגמר, והוא פה, פעוט חמוד ומתוק, ועדיין לפעמים, בעיקר בימי ההולדת שלו, הוא עבורי התינוק חסר האונים בפגייה.

מה, לא?

נכון, מגיע גיל שבו התינוק מתחיל להיות סקרן, מעוניין להניע את ידיו ורגליו בחופשיות ולהציץ על העולם בלי הפרעות לשדה הראיה שלו. אבל תנוחת "תינוק רואה עולם" במנשא עם הפנים כלפי חוץ והגב להורה איננה התנוחה האידאלית בשום גיל- לא מבחינת התינוק, ולא מבחינת ההורה.

מה הבעיה עם התנוחה עם הפנים החוצה במנשא?

1. היא תשבור לך את הגב. כשהתינוק פונה החוצה וגפיו שמוטות למטה וקדימה במקום להיות צמודות לצידי הגוף שלך, מרכז הכובד מתרחק מגופך ויוצר עומס משמעותי יותר על הכתפיים. רוצה לשמור על הגב שלך ולהנות מהמנשא לאורך זמן? כדאי להמנע מנשיאה עם הפנים החוצה.
2. יוצרת הרגלי מנשא גרועים. תינוק שמתרגל ל"נוף מלא" בלי מאמץ, יסרב לוותר על "הטבה" זו כשיהיה כבד ומבחינתך יגיע הזמן להעבירו לנשיאת גב. עדיף להרגיל תינוק מראש לנשיאה נכונה, כדי שבבוא העת תוכלו להמשיך לשאת אותו על הגב בלי תלונות. אין צורך לחשוש מחסימת שדה הראייה שלו, הנוף מהצדדים פתוח וגלוי.
3. יוצרת עומס מיותר על גב התינוק. תנוחת תינוק רואה עולם גורמת לתינוק לאמץ את שרירי הגב לפני שהוא בשל לכך, ולהקשית את גבו. זה בעייתי במיוחד אם הוא נוטה להקשית את הגב כל הזמן, ומתקשה לעגל ולהאריך אותו.
4. לא מאפשרת תמיכה נכונה במפרק הירך. כשתינוק נישא במנשא יש למקם אותו תמיד כשרגליו מפושקות, ברכיו גבוהות וירכיו תמוכות על מנת למנוע פגיעה בהתפתחות מפרק הירך. בנשיאה עם הפנים החוצה אין תמיכה בירכיים כפי שמומלץ ע"י אורתופדים.
5. עלולה ליצור לחץ על כלי דם. לחץ באזור המפשעה עלול לפגוע בזרימת הדם אל הרגליים, לתחושת הרדמות של הגפיים או שינוי צבע. סיבה נוספת להקפיד על פישוק ועל תמיכה של כל הירך ולא נקודה אחת במפשעה.
6. יוצרת עומס גירויים. מוכר לך שהתינוק עם הפנים החוצה ורגוע לגמרי? הרוגע הזה הוא לפעמים פשוט אפקט של SHUT-DOWN- התינוק מכבה את עצמו כדי להתמודד עם עומס הגירויים. כשהתינוק פונה החוצה כשאתם מסתובבים בקניון, מבחינת זה כמו להיות צמוד בגבו לשמשה הקדמית של אוטובוס- אולי מלהיב בהתחלה אבל לא משהו שהייתי שמחה לחוות בנתיבי איילון.

אם התינוק שלך סקרן ומתעניין בסביבתו – ותכלס, איזה תינוק לא סקרן?? מומלץ לשאת אותו בתנוחת בטן לבטן, במנשא שמאפשר לו להפנות את ראשו, ובהמשך גם את כתפיו לצדדים ולספק את סקרנותו במאמץ קל כשהוא רוצה בכך. כשיתעיף, הוא יוכל לשים ראש, להרפות את גופו ולהרדם בשלווה. וככה זה נראה ביאמו שלנו:

1. יש לחגור את חגורת המתניים כאשר צידה הפנימי פונה כלפי גופכם, והצד המעוגל פונה כלפי מטה.
2. יש לודא שבעת סגירת האבזם נשמע צליל ברור של "קליק". יש לודא שלא נתפס בד של בגד או של המנשא עצמו בתוך האבזם.
3. יש להדק את חגורת המתניים עד להצמדה המקסימלית לגופך. אם המנשא גדול מדי ולא מתהדק עד הצמדות מלאה לגוף – אין להשתמש בו.
4. יש לסגור את אבזמי רצועות הכתפיים בהתאם לאופן הנשיאה הרצוי (בהצלבה/רצועות מקבילות) ולודא שבעת סגירת כל אבזם נשמע צליל ברור של "קליק". יש לודא שלא נתפס בד של בגד או של המנשא עצמו בתוך האבזם.
5. יש לתמוך את גוף התינוק בעזרת היד בזמן לבישת המנשא כל עוד אינו מהודק.
6. לאחר מיקום התינוק בתוך המנשא יש לודא שהמנשא פרוש על גבו ללא קפלים ולהדק את כל הרצועות עד שתחושו שבטן התינוק צמודה לגופכם.
7. בעת נשיאה ברצועות כתפיים מקבילות יש להשתמש גם ברצועת החזה.
8. בעת מיקום התינוק על הגב יש לעמוד ליד רהיט מרופד או להעזר באדם נוסף.
9. אפשר לפתוח את אבזם חגורת המתניים רק לאחר הוצאת התינוק.

כללי בטיחות:

1. המנשא מתאים לתינוקות מגיל 4 חודשים ומעלה.
   
2. אין לשאת במנשא תינוקות שאינם מספיק גדולים כדי להנשא כשברכיהם יוצאות משני צידי המנשא, גם אם עברו את גיל 4 חודשים.
3. אין לשאת במנשא תינוקות רכים עם רגליים מקופלות בתוך המנשא.
   
4. אין לשאת במנשא תינוקות בכל גיל כשפניהם פונים החוצה.
   
5. על רגלי התינוק לצאת משני צידי המנשא מעל לחגורת המתניים ומתחת לרצועות השחורות של הכתפיות. 
6. אין לשאת במנשא תינוקות כשרגליהם ממוקמות מתחת לחגורת המתניים, או מעל לרצועות הכתפיים.
   
7. אין להשתמש במנשא כשהוא רפוי והתינוק מסוגל להטות את גבו לצדדים או לאחור.
   
8. כאשר התינוק נישא במנשא אין לבצע כל פעולה אשר איננה בטיחותית לביצוע כאשר התינוק על הידיים.
9. בעת נשיאה ברצועות כתפיים מקבילות יש להשתמש גם ברצועת החזה.
10. בעת התכופפות קדימה יש לתמוך את ראש התינוק בעזרת היד.
11. אם יש סעיף אחד או יותר בהוראות אלו שאינו ברור לגמרי, מומלץ להשתמש במנשא רק לאחר קבלת הדרכה פרטנית.
12. אין להשתמש בשום אופן במנשא פגום, קרוע, גזור או עם אבזם חסר/שבור/פגום.

הוראות כביסה:

כביסה ראשונה בנפרד | כביסה במכונה עד 30 מעלות | צבעים כהים בנפרד | סחיטה עדינה | ללא חמרי הלבנה | ללא השרייה | אין לשפשף במקום אחד | לא ניקוי יבש | לייבש בצל | אין ליבש במייבש כביסה | אין לגהץ

ל LOOPIX לולאות רחבות בהן עטוף התינוק בבטחה בכל תנוחת נשיאה.
צפיפות הסריג ממנו עשויות לולאות המעטפת מעניקה לו עמידות ממושכת ללא שחיקה ואובדן גמישות.

סימון קו בטיחות Safety Spine Line

LOOPIX הוא המנשא היחיד בעל סימון הביטחון החדשני והבלעדי Safety Spine Line המסייע במיקום בטוח ונכון של התינוק במנשא בכל תנוחת נשיאה.

נוחות ופשטות

LOOPIX הינו מנשא בד רך פשוט ביותר לתפעול. ללא סרבול ובד מיותר, קשירה, אבזמים והוראות מורכבות. ל- LOOPIX התנוחות העוטפות והרכות ביותר עבור התינוק יחד עם תמיכה יציבה ומצוינת לגב הנושא. עם LOOPIX אי אפשר לטעות בכיוון הלבישה. כל ארבעת כיווני לבישה נכונים, זה כל כך פשוט. ב- LOOPIX אין קפלי בד מציקים על גב הנושא, אלא תמיכת גב רחבה ויציבה עשויה כותנה, לחלוקת משקל נכונה ומאוזנת.

חוזק ועמידות

LOOPIX מיוצר מתשלובת אריג–סריג יעודיים, שפותחו כדי לענות על הדרישות המאפיינות נשיאת תינוקות רכים בנוחות ובבטחה. סריג לולאות הנשיאה הקדמיות מיוצר ברובו מכותנה ומתאפיין בעובי וצפיפות המאפשרים גמישות ועמידות גם יחד. אריג תמיכת הגב לנושא עשוי כותנה בגזרת תמיכה מרבית.

תכל'ס- קלי קלות.