נפרדים מחיתולים- איך להתחיל ולמה להתכונן

אנחנו עומדים לקראת העונה הכי יפה בשנה, האביב.

כלומר, אלא אם כן אתם הורים לפעוטות ואז אתם מכירים אותה בשמה הרשמי- עונת הפרידה מחיתולים! 

למה עכשיו?

אז מה יש בתקופה הקרובה שכל כך מזמן את הפרידה הזו? 

1. חופש, בית, בדרך כלל גם ההורים בחופש (פסח, לא סגר) מה שמאפשר להם להיות "על זה" ומאוד קשובים וזמינים לפעוט. ואכן מדובר פה בתהליך שדורש קשב רב של ההורים.

2. כבר לא קר. אני לא חושבת שיש משהו יותר מאתגר (לפחות אותי) מהרים של כביסות. ובתהליך פרידה מחיתולים אנחנו צריכים להכין את עצמנו לכביסות. אממה, כשכבר לא קר ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו לתת להם להסתובב עם ביגוד מינימלי גם כמות הכביסות פוחתת. 

איך בכלל אדע אם הילד.ה שלי מוכן.ה לזה? 

כל עוד אין בעיה רפואית אנחנו לא צריכים שהילד יהיה מוכן. פשוט כי הוא לא בננה.

לעומת זאת, אנחנו חייבים להיות מוכנים. מאוד מוכנים, בשלים מבפנים ומבחוץ. אם אנחנו לא מוכנים ומבינים את התהליך רוב הסיכויים שהוא לא יצליח וכולנו נצא ממנו מאוד מתוסכלים. 

אתם בכל זאת רוצים לחפש סימנים? ילדים שבאים אחרי ההורים לשירותים, ילדים שמורידים לעצמם חיתול, ילדים שפתאום אומרים כשהם עושים…

הידעת- הרבה מאוד פעוטות מראים את כל הסימנים האלו סביב גיל 1.8 אך בתרבות שלנו זה לא מאוד מקובל ולכן ההורים לא רואים את הסימנים.

חשוב לי לומר- כל ילד שונה וה"סימנים" האלה לא מנבאים את ההצלחה או המהירות שבה התהליך יעבור. כבר ראיתי ילדים שמבקשים החלפת חיתול אחרי כל פיפי ולא מוכנים לשחרר בסיר ברגע שהורידו להם חיתול וההפך. 

לפני שמתחילים

לפני שמתחילים יש כמה החלטות חשובות וכמה הכנות:

סיר או אסלה? 

לכל אחד מהם את היתרונות והחסרונות שלו. 

סיר הוא ידידותי יותר, פחות ילדים יפחדו מהסיר לעומת האסלה. כמו כן הוא זמין בכל מקום ואפשר לקחת אותו איתכם גם לטיולים, לקנות אחד זהה לסבא וסבתא וכו. אבל כן יש ילדים שיצטרכו מיני תהליך נוסף עם המעבר לאסלה. 

האסלה קצת יותר מגבילה בתור התחלה, לא כל הילדים מצליחים לשבת עליה לבד, לא בכל מקום יש שירותים זמינים ולהרבה ילדים קשה בהתחלה לעשות את ההכללה ולשחרר פיפי במקומות אחרים שהם לא מכירים. אם מדובר בילד או ילדה בוגרים יותר שיכולים לשבת לבד על האסלה ומראים נכונות אני ממליצה להתחיל ישר באסלה אבל זה לא משהו שהייתי מתעקשת עליו.

תחתוני אימון, עירום, בגדים רגילים? 

אני ממליצה לכם בחום לוותר על כל שלבי הביניים, התחושה של השלולית, של הבגדים הרטובים, הם בעצם התוצאה הטבעית של הפיפי כשהוא לא בשירותים. אנחנו רוצים (כלומר רוצים זו מילה גדולה אולי אבל אנחנו צריכים את זה בשביל הלמידה) שיהיו שלוליות. 

גם על עירום אני לא ממליצה מכיוון שזה יוסיף לכם שלב בלימוד שיכול להיות מאוד מאתגר ומתסכל., התחושה המבלבלת בין חיתול לתחתונים יכולה להקשות על המעבר בין ילד ערום שעושה פיפי בשירותים לבין ילד לבוש שעושה פיפי בכל מקום. 

תחתונים, רגילים, זו ההמלצה שלי. 

טיפ בונוס- רק תחתונים, וותרו על המכנסיים בשלב זה, תקלו על עצמכם בכביסות. כמו כן הצטיידו מראש בהרבה תחתונים ובכאלו שכנראה ילבשו בהנאה כי יש עליהם אנה או ספיידר… 

להוריד חיתול לכל היום או רק לחלק מהזמן? 

יש כמובן גישות שונות, אני ממליצה להוריד ודי. אנחנו רוצים להעביר את המסר המאוד ברור שבעצם מעכשיו הם אמורים לשלוט במתי הם עושים צרכים, בניגוד להרגל של פשוט לשחרר. אין פה אימון של שרירים שצריך להתרגל אליהם אלא התנהגות חדשה שצריך ללמוד. ככל שנעשה את ההפרדה בין מתי מותר לשחרר ומתי לא, ככל שיהיו יותר הזדמנויות למידה, ככה היעילות של התהליך תגבר. 

• הכינו את הבית, תתכוננו לשלוליות, הרבה כאלה (מקסימום תופתעו לטובה). וכדי שתוכלו להגיב בצורה שקולה ולא רגשית הרימו מהרצפה כל דבר שחשוב לליבכם. נעליים יקרות, שטיח של סבתא, סתם שטיח, שימו כיסוי לספה.. כל דבר שנמצא בטווח פגיעה. ככה תוכלו להיות רגועים ולאפשר לילדים שלכם את החופשיות בבית כמו שהם רגילים בלי להציק להם על פיפי. 

עכשיו תכל'ס, איך מתחילים? 

לוקחים אוויר ומכריזים! 

היום אנחנו נפרדים מהחיתולים, אנחנו נשים חיתול רק במיטה וכל שאר היום נעשה פיפי וקקי בשירותים/סיר! 

אפשר לבחור יחד תחתונים, אפשר לשים קופסה יפה לתחתונים שתהיה נגישה ומרגשת, אפשר לקשט אותה, לקנות יחד סיר וכו' כל דבר שיסמל את תחילת התהליך. 

מה הצעד הראשון? 

השלב הראשון צריך להיות מתוזמן. עשיית פיפי ראשון בסיר תהיה במקרה, אחת הפעמים שתושיבו בסיר יצא פיפי. ההתרגשות תהיה גדולה (לא מידי כדי לא להבהיל) וההבנה של המשמעות וההרגשה של איך הצרכים יוצאים תתחיל. 

תנו להם לשתות הרבה, תזכרו שכל פיפי הוא הזדמנות ללמידה. 

האם לחזק?

כן! חד משמעית. 

חיזוק לא אומר לתת מדבקה או במבה אבל כן, תשמחו איתם שהם עשו פיפי בסיר, זה תהליך. אל תדאגו אתם לא תצטרכו לנצח לעמוד לידם בשירותים ולמחוא כפיים על כל פיפי. סה"כ, יש פה התנהגות חדשה שהם צריכים ללמוד, הם צריכים את הפידבק שלכם כשמשהו קורה "נכון". אם תגיבו באותו אופן כשהם עושים פיפי בסיר ופיפי על הרצפה יווצר בלבול.  

מה עושים כשהפיפי/קקי לא בסיר? 

קודם מה לא עושים-לא מנחמים, לא אומרים לא נורא, לא צוחקים על זה וגם לא מתעצבנים או מתבאסים. 

החלק הזה צריך להיות מאוד טכני:

1. מפסיקים פעילות קודמת 
2. מחליפים בגדים 
3. ממשיכים הלאה בחיים. 

בלי לדבר על זה, בלי לשאול על זה שאלות, בלי לתת תזכורות. 

ברגע שאנחנו נגיב שונה לפיפי כשהוא בסיר ופיפי כשהוא על הרצפה, הם ילמדו לעשות פיפי במקום הנכון. 

בעתיד, מה שעכשיו מחוזק על ידינו יהפוך להיות חיזוק אישי שלהם, המוטיבציה שלהם תהיה פנימית, הרי אף אחד מאיתנו לא מכריז על פיפי בשירותים ומצפה למחיאות כפיים.. עצם ההקלה על השלפוחית, התחושה שאנחנו נקיים היא זו המחזקת אותנו. 

אני ממליצה בחום לערוך מעקב לעצמכם-לכתוב מתי יש פיפי/קקי ואיפה הוא היה.  

קודם כל למוטיבציה שלכם. לפעמים עוזר לחזור לדפים ולראות שאתמול היו 10 פיפי והיום רק 7 ואנחנו בתהליך שיפור. 

בנוסף, זה יכול לעזור לכם לעקוב ולראות מתי אפשר להמשיך הלאה. כלומר, אם אתם רואים את השיפור, או אם פתאום יש פיפי כל שעה וחצי ולא כל 20 דק' אתם יודעים שאתם יכולים לקחת לעשות פיפי במרווחים גדולים יותר. 

וטיפ אחרון לסיום

אם אתם מרגישים תקועים, אם אתם לא בטוחים איך להמשיך ואתם מחליטים לפנות לייעוץ, אני כאשת מקצוע אשמח לראות את הנתונים האלה, זה יכול ללמד אותי המון על התהליך וכך להכווין אתכם בצורה המדוייקת ביותר לכם. 

אם אתם מרגישים שיש התנגדות גדולה, אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להתמודד עם התסכול, אם אתם חוששים שמשהו לא עובד טוב בתהליך ומתלבטים. אל תחששו להתייעץ עם אשת מקצוע, מקסימום היא תגיד לכם שאתם בכיוון הנכון.

יעל נמר היא מנתחת התנהגות ומדריכה הורים בהתמודדות עם התנהגויות מאתגרות. יעל גם אמא במשרה מלאה, ומשתפת את מחשבות ואת הטיפים היומיומיים שלה בדף פייסבוק, באינסטגרם ובאתר.